אני מרגיש תקוע בחיי לראשונה, איך להתקדם?

היי. אני ליאב. אני בן 17 ואני מאוד אוהב תקשורת בין אישית, פיתוח גוף ולראות אנשים אחרים מצליחים. התחלתי לשפר את עצמי, להיות פרודוקטובי וללמוד דברים פרקטיים לפני חודשיים. זה קרה בעקבות נקודת תפנית, שאני רוצה ללכת נגד הזרם. אני מאמין שהבריאות הנפשית שלי יותר חשובה מתעודת בגרות ולא משנה כמה אני מנסה להתרכז וכמה הילדים בכיתה או המורים אוהבים אותי, מערכת גורמת לי סבל. ניסיתי להשלות את עצמי, ניסיתי להתרכז בכוח, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני אוהב את זה. ניסיתי המון המון זמן. במהלך נקודת התפנית הזו, הבנתי שאימונים, לשלב דברים חדשים, לעזור לאחרים ותקשורת יחד עם כתיבה - דברים שעוסקים בהעברת הרגשות שלך לאחר, הם אלו שמעירים את הניצוץ שבי. אני בדיוק מתחיל ללמד את עצמי מקורס וספר מסויים שיווק אינטרנטי אחרי חודשיים של ניסוי ותהייה. הייעוד שלי לא קשור בשיט למגמה שלי בביהס - אלקטרוניקה מחשבים וחשמל. אני חרא תלמיד. הכשלתי בבגרות, ואני מיועד להמשיך כהנדסאי במידה ואתקן אותה מאחר ואני במעין כיתת עתודה (לא בדיוק אבל בקיצור במקום להכנס למסלול עכשיו). אמרתי לעצמי שאני אעשה את ההנדסאי ואתפןס את עצמי בידיים, גם אם באמת לא אתעסק בזה כדי שתהיה לי "תעודת ביטוח" לעוד מקור הכנסה בעתיד. אני מנסה כבר שבועיים להתרכז בשיעורים ולהשלים את הפערים ובאמת, זה כבר לא מעניין אותי לא משנה כמה אנסה. משפט שהעיר אותי היה מצד המורה שלי, הוא אמר שאם קשה לי עכשיו אני לא לומד עכשיו אין לי שום סיכוי במכללה אם לא אשתנה לטובה. הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד והכל, אבל הרמה במכללה פי 4 קשה ושמה אין מורה שייתן לי מועדי ב כדי שאלמד בבית מאחר וקשה לי ללמוד עם עוד אנשים, שמה אין דבר כזה שיתחשבו בי כי היו לי בעיות נפשיות אז מורה ישלים לי את החומר בתגבור. בקיצור - שם אתה אדון לעצמך. ויש לי משמעת עצמית לזה, באמת שהתפתחתי לאחרונה מעל ומעבר, אני מרגיש שאני כבר לא אותו ילד ואני פאקינג בן אדם ווינר. אני גאה בעצמי. אני מרגיש מאושר. אני מאמין שאצמח בתחום שאני אוהב ואצליח לעצב לעצמי חיים מדהימים. חיים פנומנליים. פשוט כשזה נוגע למקצוע שכבר עכשיו מאוד קשה לי (אני בעייתי עם מתמטיקה ומספרים), בנוסף להכל לא מעניין אותי, לוקח לי המון זמן ואנרגיה להתעסק בדברים שאני אוהב ומסבים לי אושר (מה שלא עוזר למצבי הנפשי ומוריד לי את המוטיבציה) ותוסיפו לסלט שאני צריך להשלים חומר של שנתיים בשנה.. אני לא בטוח שאני יכול.
יש לי כרגע 4 אופציות עיקריות :
1) או שאני משלים את הבגרות של שנה שעברה עם מערכת מותאמת אישית ויוצא מהבית ספר כמו כולם ביוני עם בגרות מלאה ודי איכותית
2) או שאני מתמסר רק לזה וכרגע זו המטרה מספר 1 ואני ממשיך מכללה
3) או שאני עושה תעודת טכנאי (לא בטוח שאני יכול מבחינת רמת החומר) ויוצא מבית הספר במרץ, תעודת הטכנאי תכסה לי את החלק הטכנולוגי ומגמה שחסר לי בבגרות
4) או שאני יוצא מבית הספר בינואר ללא תעודת בגרות ומשלים מגמה במידה ואצטרך את זה בשלב כלשהו בחיים.

אני רוצה להחליט כבר כי עכשיו זה המאני טיים מה שנקרא והבטחתי לעצמי, שכל שאחליט היא הסופית בין אם אני אוהב את הרעיון או לא ואני נותן 100% מעצמי. אני לא יודע במה לבחור, כל האופציות מפחידות אותי. אם ארצה ללכת למכללה - מי אמר שלא אנשור אחרי סמסטר ואני לא מבזבז את הזמן שלי? אם אצא מבית הספר - העולם החדש ולהתמקצע במה שאני אוהב זה מדהים, זה החלום שלי.. אבל בכל זאת, מפחיד לצאת לשוק ללא תעודת בגרות ביד.
מקווה שהעצות שלכם יעזרו לי בשעה קשה זו. לראשונה אני מרגיש מבולבל דווקא כשניסיתי להבין מה הייעוד שלי. תודה למשיבים, תודה לקוראים. מעריך מאוד!