היי (אני לא ממש יודעת איך זה עובד כאן..)
מאז שאני הייתי קטנה אף פעם לא היו לי חברים אמיתיים. וכבר הרבה שנים זה מטריד אותי, אני באמת לא חושבת שאני בן אדם רע, ההפך הוא - אני תמיד עוזרת לכולם, אפילו אם הם לא חברים שלי, אני נחמדה ומייעצת ובן אדם מאוד חברותי ומצחיק למרות שאני ביישנית וחסרת ביטחון בטירוף (אני מסתירה את זה) ואולי זה מה שמשפיע על העובדה שלא משנה לאן אני הולכת או באיזה מסגרת אני אף פעם לא אהיה שייכת, ביסודי בחטיבה ואני מפחדת שתכף בתיכון גם. לא היה לי טוב ביסודי אז עברתי בית ספר במחשבה שהילדים יותר נחמדים אבל אני כבר לא יודעת במי הבעיה, הילדים כאן יוצרים בועה מזוייפת של ׳כולנו חברים טובים׳ שהם מרכלים אחד על השני ומתנהגים באופן צבוע. ועד כמה שאני אומרת את זה אני יודעת שעמוק בלב הייתי מתה להיות אחת מחבורה כזאת אבל לשבת בבית ולצפות בסטורי בדברים שהם מעלים מעצים את הבדידות והעצבות. במשך שנה הייתי בתקופה ממש נוראית וככל שבטחתי יותר
באנשים הרגשתי תקווה להתפתחות של חברות טובה רק בשביל שהם יבגדו, דברים כאלה ממש שוברים אותי, במיוחד שאני בן אדם מופנם שקשה לו להיפתח בפני אחרים (לא שמישהו שואל עליי) ואני נורא רגישה במילא אז זה לא עוזר.
אני מיואשת נורא ולא יודעת מה לעשות עם זה ועצמי.. ממש פוחדת שהדבר הזה ילווה אותי כל החיים, למה זה מגיע לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025