מרגיש אבוד, הכל מרגיש חסר טעם, מה עושים?

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מאוד אבוד בחיים האלה, אבל לאחרונה בעקבות סיטואציה שאני אכתוב עליה מיד התחלתי ממש להתעמק בזה מעל ומעבר.

אז בעקרון זה די פשוט: אין לי מטרות בחיים, אין לי יוזמות, אני מרגיש שאני נותן לחיים פשוט להוביל אותי במקום לקחת את המושכות ולהניע אותם לגיוון שאני רוצה. אני מרגיש שכלום לא מעניין אותי או נותן לי מספיק מוטיבציה לשמוח שאני חי.

כלומר, ברור שאני יכול לשמוע את המוזיקה שאני אוהב, ויש לי חתול שאימצתי שאני קשור אליו מאוד ומשפחה ממש מקסימה, אבל אפילו זה מרגיש לי לא מספיק.

מרגיש לי לפעמים שאין לי הרבה דברים שבגללם אני יכול להיות ממש מאושר, למרות שלמעשה החיים שלי הם אחלה לגמרי, כלומר יציבים.

והחלק הכי גרוע זה שאנשים פשוט לא מבינים אותי ותמיד נותנים לי משפטי ניחום ו"תסתכל על חצי הכוס המלאה" אבל זה משהו ממש מעבר לזה. לא מעניין אותי ללמוד כי אין לי חזון לאן אני רוצה להגיע עם זה, ותמיד אני לא שורד בעבודות כי אני מרגיש שאני לא עושה את זה בשביל משהו שווה מספיק. לא ברור לי מהם החיים האידיאלים שאני מתאר לעצמי.

כרגע אני גר בגרמניה כבר שנה וזה סך הכל בסדר לי. למדתי והתבגרתי המון, אבל עכשיו אני ממש לא יודע אם אני רוצה להישאר או לחזור הביתה.

הייתה לי חברה גרמנייה שהכרתי בישראל ותכננתי לעבור אליה, ואז נפרדנו ואז הכרתי מישהי אחרת והייתי איתה בעיר שאני גר בה היום עד שהחלטתי לחתוך את הקשר כי זה לא התאים ועכשיו אני תוהה מה אני עושה פה.. עובד (בעבודה שאני אוהב חייב לציין עם צרכים מיוחדים) ואז חוזר הביתה יושן וכל יום מתחיל מחדש. ואז אני תוהה אם סיימתי את המסע שלי ואולי כדאי לחזור הביתה, אבל גם בישראל ארגיש את אותו הדבר אמצא עבודה ואעבוד בשביל כלום (כלומר ברור שזה לא כלום, דירה, אוטו אוכל) אבל הכל מרגיש חסר טעם.

ואני פשוט לא יודע או מבין מה אני רוצה, מה אני מחפש, ומה יגרום למצב להשתנות. אם הייתי יכול הייתי פשוט מסיים הכל (וזה תחושה שהולכת איתי שנים על גבי שנים) אבל אני כנראה לא באמת רוצה את זה אם אני לא הולך עם זה.

ואז אנשים אומרים לי ללכת לפסיכולוג, משהו שכבר שנים אני עושה עם מגוון ואף אחד מהם לעולם לא עזר לי כי אף אחד לא הצליח להבין אותי עד הסוף.