לפני הטירונות הייתי בן אדם עם השקפת עולם חיוביות, ראיתי בכל בן אדם את הטוב, תמיד תרמתי מעצמי, עזרתי, לא הייתה לי בכלל את התכונה הזאת ״קינאה״, דיברתי בנימוס, אנשים הקשיבו לי ולא היה מי שלא אהב אותי.
ואז הגיעה הטירונות.
התגייסתי למשטרה צבאית והטירונות פשוט מוטטה אותי נפשית, יצאתי לגמרי מדעתי.
הקורס היה 4 חודשים ובמשטרה צבאית הקורס עדיין מתנהל כמו טירונות, אני הייתי פשוט מטרה קלה למפקדים.
הם נטפלו אליי, השפילו אותי בכל אפשרות, ירדו עליי, עשו ממני קטנה.
זה גרם לזה שהסתגרתי בתוך עצמי, לא דיברתי עם אף אחד, הייתי עצובה, היו לי כל הזמן התפרצויות עצבים, כל הזמן קיללתי, הלכתי לפאקינג קב״ן וסירבתי פקודות ונשפטתי כדי לצאת מהסיוט הזה ולא הצלחתי לצאת.
הגעתי לסדיר, נרגעתי יחסית אבל האופי שלי פשוט זוועתי.
אני נהייתי צרת עין, אני שונאת פשוט כל בן אדם שעובר לידי, לא בא לי לעזור לאף אחד, אני לא חושבת פעמיים לפני שאני מוציאה משהו מהפה, נהייתי מעצבנת, אני כל היום צועקת כי אני מרגישה שזאת הדרך היחידה שישימו לב אליי (כי בטירונות הייתי כל כך שקטה וסגורה אז בתת מודע אני פוחדת לחזור לזה) יש לי כל היום דמעות בעיניים אבל אני לא מצליחה לבכות כבר חודשים.
בקיצור המצב שלי זוועה, אבל אנשים עדיין איכשהו אוהבים אותי אבל אני מרגישה שבצביעות.
אני רוצה לחזור למי שהייתי באזרחות, אני רוצה לחזור להיות נחמדה ואהובה כמו שהייתי.. אני פוחדת שזה יגרום לי להיות שקופה.
אשכרה שכחתי איך זה להיות אני.
הצבא פשוט הרס אותי. מה לעזאזל עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025