אסקפיפול, שלום.
בסוף החודש אהיה בן 18 ואני ממש מבואס. זה לא היה ככה שנה שעברה, כבר מגיל 16 וחצי כבר אמרתי על עצמי שאני בן 17, והשנה, אפילו 17 וחצי לא אמרתי, כנראה שהגעתי לגיל שמעגלים למטה. יש לי בעיה עם הגיל הזה, כי אני לא רוצה להתבגר. לא כי אני ילדותי או שטותי, אני לא, אלא כי אני מפחד להתמודד ובעיקר להיכשל. אני יודע בדיוק, לפרטי פרטים, איפה אני רוצה להיות בעוד עשר, ועשרים שנה, אבל בעוד חצי שנה - לא.
אני ממש לא יודע מה לעשות עם הצבא, אני רוצה להתגייס ואפילו לקרבי, אבל אני חושש שאני פשוט לא אצליח ואסבול שם ממש. אני לא מתקבל לשום מקום לשנת שירות. אני גם מאוד גרוע בנהיגה ואני בספק אם יהיה לי רישיון בקרוב. בקטע של זוגיות המצב גרוע בהרבה, הביטחון העצמי שלי ברצפה ובכל מקרה אני לא סגור על מה אני רוצה בכלל, כלומר אני יודע מה אני, אבל התרגלתי להדחיק ולהיות כמו כולם.
אני מאוד אוהב את בית ספר וגם ללמוד, וקשה לי כאילו לעמוד מהצד ולראות את הזמן עובר מבלי לעשות שום דבר, וגם כשאני עושה, אני נכשל. יש לי שאיפות ממש גבוהות לחיים ואני מפחד שלא אצליח לעמוד בהן. מצדי לחזור לכיתה ז׳ ולהתחיל מהתחלה. למרות שלא הייתי משנה דבר ושהיה לי ממש קשה שם - אני מתגעגע לשקט שהיה לי אז, כשהכל היה עוד לפני.
האמת שסתם רציתי לפרוק את מה שאני מרגיש, אשמח לעידוד ולעצות, אך גם הערות וביקורות יתקבלו בברכה. תודה רבה מראש. סליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות