אז היי, אני בדרך כלל לא מהאנשים שעושים דברים כאלה אבל הרגשתי שאני צריכה לשתף את זה, בשביל עצמי.
אז הכל התחיל מלפני שנה, בכיתה ח'
אני לא ארחיב הרבה בשביל שזה לא יהיה ארוך אבל היו לי חרדות מטורפות, (לי ולאחותי התאומה) וכל יום בבית ספר הרגיש סיוט ורק רציתי לחזור הביתה.
בכיתי כל יום, כל היום ורציתי שזה כבר יעלם, אחרי חצי שנה של טיפול, זה הפסיק, אך היה לי פחד וחרדה מלישון בחוץ אבל את זה אני עוברת עכשיו, ואני כבר כמעט "הבראתי" מזה.
השנה, כיתה ט' אני מרגישה שכל החברים שהיו לי כבר לא ממש חברים, כאילו אני איתם אבל אני לא מרגישה שהם באמת חברים אמיתיים, והחברה שלכאורה "החברה הכי טובה שלי" כבר לא החברה הכי טובה שלי, שתיני יודעות את זה, פשוט לא מודות בזה.
בנוסף לכל זה, אני מרגישה לא אותה אחת שהייתי.
אף אחד לא באמת מבין אותי, וכאשר אני באמת מנסה לדבר על זה (עם אמא שלי) אז היא אומרת כל הזמן שאני סתם מתבכיינת ולא באמת מקשיבה לי.
אין לי עם מי לדבר על זה כח אני מתפדחת לספר את זה למישהו, ובכללי, אני ילדה מאוד רגישה שבוכה על הרבה דברים וממש קשה לי עם זה.
אף אחד לא מבין אותי, ולא כיף לי כבר בבית ספר.
כל שבוע יש לנו 2 מבלנים ואני מאוד נלחצת מהם ובד"כ אני בוכה ומקבלת ציונים לא טובים.
קשה לי.
כבר לא אותה אחת.
מה אני יכולה לעשות לגבי זה, לדבר עם מישהו? ואם כן עם מי, איך להתמודד עם הפחדים שלי, איך להפסיק להיות כל כך רגישה, ומה לעשות בנוגע לבית ספר ולחברים?
בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות