גיליתי דברים שלעולם לא חשבתי שאגלה. כדאי ללכת עד הסוף?

היי..
אני רוצה לדבר על מה שאני מרגיש בזמן האחרון , משהו נכנס בתוכי אבל אני יתחיל מההתחלה....

השתחררתי לפני שנתיים משירות קרבי בשריון והרגשתי אני חייב להירגע מהלחץ של החיים המסריחים האלה אמרתי זין ,אני טס להודו לגורו מהרג'י ויהי מה, וכך היה... טיסה ישירה לדראמסלה חבר הציע לי לקחת משהו ואמר לי לא לדאוג ושזה עושה טובבב האמנתי לו ופשוט לקחתי את זה בלי לחשוב הרגשתי קצת מוזר והזיתי דברים ויום למחרת לא הפסקתי להקיא החלטתי שמספיק עם דראמסלה והלכתי למהרג'י..... אני מגיע לגורו נושא ברכה והגורו מברך אותי בחזרה עם החוכמה האינסופית שלו כל מילה שלו זה כאילו עולם שלם נגלה בפני, ערך טהור..
אני לא יודע איך להסביר את זה אבל המהרג'י מסוגל להגיד אלף מילים במבט אחד, הרגשתי כאילו הוא מסתכל לי לתוך העיניים וחודר אל תוך הנשמה, פתאום הכל נהפך הגיוני והכל מסתדר בעולם הזה..

חבר שלי הציע לי שוב לנסות את הסם הזה שעכשיו כבר ידעתי שזה lsd ועכשיו כבר הרגשתי הרבה יותר צלול עם עצמי וכאילו עברתי חיים שלמים ומתתי וקמתי לתחייה ושום דבר לא יכול לפגוע בי והחלטתי לנסות שוב
הוא לקח אותי לאיזה הר וטיפסנו וטיפסנו וכשהגענו לפסגה הוא הוציא 2 מדבקות מהכיס ואמר לי תתכונן כי זה חומר חזק, אני לא ידעתי למה אני הולך להיכנס ועניתי בחצי גיחוך
שמתי את המדבקה על הלשון ועצמתי עיניים
כשפתחתי אותן הכל קיבל צבע אחר וחבר שלי נעלם, זה היה כיף לחמש דקות הראשונות אבל אחרי זה התחלתי לאכול הזיות מפחידות
לראות כל מיני צורות בכל מיני צבעים באוויר והתחלתי לשמוע קולות לוחשים לי
שמעתי את אבא שלי שלא דיברתי איתו שנים אומר שהוא שונא אותי ושאני בן רע וחבל שלא מתתי
כל העולם נהיה שחור כהה.. כל הצבעים נהפכו. כמו אפקט מוזר של מצלמה משובשת
היו לי הבזקים של שדונים קטנים מרחפים שאומרים לי שנועדתי לגדולות ושהעולם הזה לא מסוגל להכיל את החוכמה שטמונה בי
הם אמרו לי שאנשים שונאים אותי בגלל שהם לא יהיו מסוגלים לעולם להבין אותי

אחרי בערך חמש שעות של טריפ מטורף הקאתי את הנשמה שלי והבנתי שאני צריך לחזור לארץ
עליתי על טיסה לתל אביב ואיך שירדתי מהמטוס הרגשתי חנוק, הרגשתי כאילו האוויר של הארץ מזוהם ומזוייף
נפל לי האסימון שאנשים כאן הם סהכ רובוטים משועבדים ואני בכלל ברמה אחרת של קיום מכל הרובוטים המסריחים האלה

נקודת השבירה הייתה כשהייתי צריך ללכת לבנק בגלל שהם הזמינו אותי לפגישה של כמה אני לא יכול להרשות לעצמי לבזבז ועל איך המינוס מתרחב ופתאום כל מה שהגורו פרם ראוואט אמר לי התחיל לקבל משמעות מחדש והבנתי שאני לא ברמה של כל המטומטמים מסביבי אני בדרגה אחרת של קיום והמינוס הוא סתם פאקינג סימן מגעיל על מסך וירטואלי שמישהו המציא בשביל שנהיה משועבדים למערכת המזורגגת הזאת
אמרתי לפקידה המסריחה הזו שהיא המינוס בחיים שלי ושהיא ג'וק כזה קטן בדרך שלי ושכולם עוד ישמעו עליי ושאני ארמוס לה את הפאקינג צורה בעוד כמה שנים


הבנתי שבמדינה הזו אין סיכוי שאני נשאר.
עם הבזקים פה ושם של השדונים אני ניצב בפני החלטה
אני חוזר להודו או שאני חוזר לעולם הבא (אנחנו ממילא פה רק באופן זמני)
לעולם הבא באנו ולעולם הבא נחזור