נמצאת בזוגיות גרועה, פוחדת לעזוב, החבר קמצן ושקרן, כואב לי בנשמה. מה לעשות?

השעה ארבע לפנות בוקר. לא יכולתי לישון. אני רועדת ועצובה. אין לי שקט נפשי. מבקשת לפרוק את לבי ולקבל קצת הקשבה אולי עזרה ותמיכה בשלט רחוק.
קוראים לי לבי. אני גרושה. נמצאת בפרק ב' ארבע שנים. יש לי 3 ילדים גדולים ועצמאים. ולבן זוגי שני ילדים מתבגרים.
תמיד חלמתי למצוא אהבת אמת. אהבה משורש הנשמה. אחת כזו שנותנת המון שקט שמחה ביטחון. אני אישה חמה מסורה אדיבה. בזוגיות בשביל מעט אתן כל כך הרבה.
לצערי כל חיי נכשלתי בענייני אהבה. משכתי טיפוסים שגרמו לי לכאב רב מאד. ברוב המערכות הדבר שהצליח מאד היה הסקס ותמיד שלמתי מחיר רגשי כבד מידי בדברים אחרים. החבר הראשון שלי למשל היה שתקן, שני חברים אחרים לא רציניים לא רצו להתחייב, חבר נוסף היה לא פנוי, בעלי היה חבר טוב אבל הסקס בנינו היה גרוע וגם לא היו לנו תחומי עניין משותפים. קיצר הרבה שברון לב. כשהכרתי את החבר שלי הוא שידר לי רצינות, מצא חן בעיני נמשכנו אחד לשני ומאחר שמאד מאד חלמתי ובקשתי להיות אהובה ולתת אהבה זרמתי אתו. האמת שמתחילת הקשר הוא היה ניראה לי מאד מוזר. העיניים שלו היו אדומות קצת באופן קבוע. הוא היה ביישן מופנם לא תמיד דיבר ותקשר ברור, סגור משהו תמיד היה חסר ולא בטוח מבחינתי. לא הבנתי למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה אבל זו הייתה התחושה.
מהר מאד הבנתי שאני והחבר שלי מדברים חושבים מבינים חשים חווים מתבוננים על החיים מאד שונה ואחרת. מצד אחד היה לנו סקס טוב ותחומי ענייני משותפים וזה היה דבר נפלא היינו נאמנים אחד לשני מצד שני דיברנו בשתי שפות משני עולמות נפרדים ולא מחוברים. אני דיברתי בשפת הלב והוא בשפת ההיגיון. הייתי נפגעת ממנו ברמות מטורפות פעם אחר פעם. הוא היה מתקשה להבין אותי. היו המון מריבות על הרקע הזה. בענק הוא לא הצליח להכיל אותי. הוא לא חשב. הוא פשוט דיבר. הוא לא שאל. הוא פשוט קבע. הוא חונך בבית שאין בו צעקות ואין ביטוי רגשי ואם הייתי מרימה את הקול ומביע רגש הוא היה מתקפל לעולמו ובתחילת הקשר בורח וחוזר.
בחודשים הראשונים להכרות בנינו הוא היה המון לא זמין. היה לו קטע כזה שכאשר הילדים והוא היו יחד הוא היה שם את הפלאפון בארון לדבריו ופשוט לא מגיב להודעות, לא מתקשר, עושה מדיטציה כזו של הוא והילדים והיעלמות ממני. כששוחחתי אתו על כך שמאד קשה לי שאין לי תשומת לב חיובית הוא שפט אותי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ושהוא לא צמוד לפלאפון. אני אחסוך בסיפורים האמינו לי הרגשתי לא אהובה ולא בטוחה. הרגשתי שהוא אף פעם לא מצליח להבין אותי ותמיד נותן לי להרגיש מושפלת וקטנה לידו.
יום אחד אחרי שהיינו בריב טעון מאד הוא הגיע אליי הביתה עם הבת שלו. הייתי בהלם. בלי שום שיחה על כך לפני. ללא הכנה. הילדה הייתה מאד אנטיפטית כלפי לא הסתכלה עלי לא דיברה אתי והחבר לא הפסיק להדבק אליה. הרגשתי רע מאד. מצד אחד מבחינה הגיונית רצתי שתהיה תקשורת נעימה זורמת חיובית ביני לבין הילדה מצד שני ההתנהגות המחתרתית של שניהם מאד דחתה אותי. החבר לקח אותי ואת הילדה לגינה. שם המשכתי להרגיש נורא. לא היה חיבור. כימיה. היה מרחק רגשי עצום. אולי זה נשמע מוזר אבל הרגשתי לא בטוחה בנוכחות הילדה. הרגשתי סלידה כלפיה והיא נעימות עצומה.
החבר שפט אותי בלי הרף, שוב היו פיצוצים, מריבות, הוא נטש אותי כשהייתי הכי זקוקה לחיבוק שלו להכלה לחום להבנה לביטחון.
שכבתי בבית שבוע ימים באפיסת כוחות. עם רגשי אשמה כבדים. איך אני לא מצליחה להתחבר לילדה של החבר שלי, איך אני מרגישה רע בנוכחותה, לקחתי כדורי הרגעה. סבתא שלי שגרה מרחק של שעתיים נסיעה ממני באה לבקר אותי. שתבדה לחיים ארוכים אז הייתה בת 85 וזה לא היה לה קל. הרגשתי נטושה.
מקצרת קצת את הסיפור, כל הרקע הזה יצר אנטי וחרדות שלי מהילדה של בן הזוג. אולי זה נישמע קיצוני אבל זו התחושה.
בסוגרים אציין שאני יתומה כך שיש קשר בין חרדת הנטישה לעברי.
אחרי כשבוע החבר חזר אליי, התפייסנו והוא החליט לעשות הפרדת כוחות ביני לבין ילדיו. אני לא מספרת כלום על הילד שלו כי הוא אף פעם לא הטריד אותי בשום צורה.
קיצר, השנים ממשיכות ונוצרים לתדהמתי שני חיים מקבילים- החבר וחייו. אני וחיי. בחיים של החבר יש את הילדים שלו. בחיים שלי יש את הילדים שלי. הוא מתארח שלוש ארבע פעמים בשבוע בביתי. אני לא מגיעה לביתו. עם הזמן החבר קונה לעצמו בית, חוגג בר מצווה לבן שלו בלעדי והפער בינו לביני מתרחב. אני מרגישה עוד יותר נטושה ועוד יותר חרדה למקום שלי.
הפיצוצים המריבות הכעסים הולכים ומתחדשים. קיצר סיוט.
עוד זמן עובר ואני הופכת להיות קנאית כלפיו. אין לי ביטחון. הוא מסתיר דברים שקשורים בילדים שלו. אין לי מושג מה הוא מסתיר. אני מרגישה שאני חיה עם איש שב"כ. הוא עובד בהייטק. מתפרנס מאד יפה. משקר לי לגבי השכר. אחר כך מספר ששיקר. עד היום אין לי מושג מה המשכורת שלו.
הוא מאד קמצן כלפי. אנחנו מבלים רק במקומות שהם חינמיים. כאלה שלא צריך להוציא כסף כדי להיות בהם. הוא לא משתתף בהוצאות בדירה למרות שהוא חצי חי אתי. לפעמים אני מרגישה שהוא ממש מנצל אותי.
לפני כמה חודשים נסענו לטיול של שלושה שבועות למזרח אירופה. העלויות היו מאד נמוכות ומגוחכות. הוא לא הזמין אותי לכלום. לא לגלידה. לא לקפה. מדובר במחירים של 3-6 שקלים. לעומת זאת קנה מתנות לילדים לעצמו.
לאורך השנים היו לנו המון פיצוצים על כסף. הוא תמיד אמר לי שהוא חי מהיד לפה בצמצום ואין לו כסף. אני נאיבית תמימה לפעמים ומאמינה למה שאומרים לי. מצד שני תמיד הרגשתי מוזר איך הוא משלם משכנתא על דירה 4 חדרים חדשה מקבלן מזונות נוסע לחול ואין לא כסף. משהו מבחינה הגיונית לא הסתדר לי.
השנים עוברות. הרבה פעמים אני מבקשת לסיים את הקשר. הוא חוזר אחרי זמן מה מבקש להתפייס. אני נשברת. חוזרים והסיוט חוזר אתו. אני מכורה למשהו מאד רע שנותן לי חמצן אבל מרעיל אותי גם.
לפני כמה ימים היה בנינו שוב פיצוץ. הוא היה באירוע משפחתי בלעדי כמובן הרגשתי נטושה – התחושה הידועה, אחרי האירוע ביקשתי לפרוק את לבי ולשחרר מתח רב שנוצר בתוכי והוא היה חסר סבלנות כלפי. שיפוטי. התלונן שהוא עייף ומתחיל לעבוד מוקדם.
אתמול ראיתי שהחליף תמונה שלו בוואטסאפ לתמונה עם רכב חדש. הייתי בהלם מאיפה הרכב? מתי הספיק לקנות רכב בלי ידיעתי? איך קנה רכב עם הוא כל הזמן מתלונן שאין לו כסף? למה כל כך קשה לו להשקיע כסף בי וכל כך קל לו להשקיע כסף בעצמו? ולמה שם תמונה כזו? לנקר עיניים? להשפיל אותי? האם זו אהבה?
כתבתי כל כך הרבה. פשוט עצוב לי כל כך עד עמקי נשמתי. מרגישה שחייתי ארבע שנים עם נוכל. משהו אף פעם לא שלם לי אתו. לא בטוח. מאיים.
תודה. סליחה על החפירה האדירה.
אני מתפללת לאלוהים כל כך חזק שייתן לי כוח לעזוב אותו ומצד שני פוחדת כל כך שלא אמצא אהבת אמת לעולם והוא כן ימצא.
תודה חברים על ההקשבה. חיבוק ממני לבי למי שקרא למי שמגיב.