נשברה לי הרוח תחושת סוף הדרך. איך להתמודד?

שלום לכולם אנסה לתמצת את הסיפור שלי כול חיי חולפים מול עייני..אני מרגיש שזה סוף הדרך לא בקטע של מוות אלא להרים ידיים מהתקווה..אני בן 27 כול קאוצ'ר אומר שאין טעם לעורר אמפתיה באנשים ולכן תקטלו אותי אם בא לכם אבל אם יש בכם גם דעות אחרות אשמח לשמוע...
-עד גיל 22 שחרור מהצבא עסקתי בספורט היו לי חברים מהמסגרות שהייתי בהן אבל לא יצרתי יותר מדי קשרים הייתי עסוק בספורט יצא לי להכיר 3,4 בחורות שהפכנו לזוג חודש חודשיים וזה נגמר כי לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי..באתי ממשפחה חזקה שבכול שיחה נתנה לי להבין שעוד לא התחלתי את החיים והכול יהיה בסדר,וגם אני הסתובבתי עם הרגשה כזו...
-שהשתחררתי סידרו לי לעבוד בחברת חשמל ואני עזבתי את זה כמו מטומטם כי היה לי קשה לעבוד בחמש בבוקר ולא הבנתי את המשמעות של כסף תשלומים והחיים.
-עד גיל 25 עבדתי והרווחתי שכר מינימום עד שפיטרו אותי והחלטתי ללכת ללמוד תואר..ובכול הזמן לא התעסקתי להכיר בחורות כי המוח והנפש שלי היו עוד של ילד...רוצה לציין שיצא לי לעשות סקס בערך 30 פעם בחיים...לפעמים בכסף בחול בתור רווק..
-כיום אני בן 27 וכאן מתחיל הסיפור שלי נפתחו לי העיינים- רוב החברים שלי שמרו על זוגיות והתחתנו עשו ילדים או בדרך לשם עם החברה הרביעית חמישית שהיכרו..ואני מבין שמסלול חיי לא הגיוני להכיר 30,40 ולקבל לרוב דחיות...פתאום המשפחה שלי כבר מבוגרת יותר אבא שלי שהיה מנהל גדול ומצליח וגם סבתא שלי שאני קשור אליה מבוגרים ועסוקים בענייני בריאות..ההורים שלי גרושים אמא שלי מרוויחה שכר מינמום ונאבקת בפרנסה..לקחתי החלטות לא נכונות כול חיי...
-פתאום אני מוצא את עצמי לבד עם 3 חברים שגם עסוקים בשגרה שלהם..ברגע שאסיים תואר בגיל 29 אצטרך לצאת ולהשכיר דירה ולהיאבק בפרנסה...איזה בחורה שבאה מבית יציב עם הורים שנתנו לה הכול תרצה גבר לחיים בן 30 שמרוויח 7 אלף למרות שאני אתייחס אליה כמו שצריך כי אני בבסיס שלי בחור טוב ונאמן לא מדבר אלי עישונים ואלכוהול וקעקועים וכול מיני ריגושים.
-לאחרונה הכרתי מישהי שאמרה לי כן ואמרה שהיא רצינית ואז בעטה לי בתחת תוך מספר פגישות כי החששות שלי עלו בפניה למרות שהיו אחלה פגישות..גם אם היו לי כוונות הכי טובות בעולם זה דברים שאפשר לספר למישהי שכבר מכירה אותי לעומק ולא מספר פגישות..והיא חתכה ממני ואני רדפתי אחריה כמו משוגע כי באמת התאהבתי בה. ויהא נתנה לי הרגשה סופסוף כול החיפושים והלילות הבודדים היו בשבילה..ופתאום הבנתי שאף אחד לא חייב לי כלום בעולם הזה יש בחוץ כול כך הרבה גברים שיש להם מה להציע יותר ממני למה שמישהי תרצה אותי כגבר לחיים שלה אנשים רופאים עורכי דין מהנדסים..למה שמישהי תרצה גבר שעושה תואר בתור מורה לספורט..בנוסף אנשים היום מוותרים בקלות כי העולם כול כך פתוח..הבחורה הזאת באמת הרגשתי שהיא הזיווג שלי היא אמרה את כול הדברים הנכונים...ופתאום בזמן שכולם טסים לחול אני מוצא את עצמי מבזבז כמעט 4 אלף שקל על קאוצר ופסיכולוג ואפילו מתקשרת..שאני בכלל נאבק להחזיק את עצמי בתור סטודנט..אחי הקטן אמר לי לעוף מהמדינה הזו..הבחורה הזו בעצם נכנסה לי לחיים והראתה לי שאני חרד ולחוץ במקום לתפוס אותה בדייט רביעי ולעשות איתה סקס נכנסתי למחשבות על מה יהיה בחיים..אני אשמח לדעת מה הייתם עושים במצבי סטודנט להוראה שלא רוצה לעסוק בזה נאבק בפרנסה שבאמת לא יודע מאיפה הוא מוצא רק עוד בחורה טובה שתהיה הבחורה שלו לחיים..אני ממש מקנא כבר בזוגות..ומצד שני אף פעם לא הייתה לי זוגיות מאיפה יהיו לי הכלים להתמודד ולהכיל..כול מה שנכתב פה זה רק כי באמת שהחלום הכי גדול שלי בחיים זה משפחה ואישה שתאהב אותי..ונראה לי שפספתי בגדול את הצמתים החשובים בחיי עבודה_בחורות טובות בדרך_שרפתי שנים וכסף_..לא רוצה למצוא את עצמי לבד בדירה משחק בפלייסטישן..רוצה בחורה שתקבל אותי ונעשה חגים וטיולים ביחד גם אם אני טועה לפעמים...מה הייתם עושים במצבי התעוררתי מאוחר מדי...אפילו האמונה הפנימית בקארמה,גורל..שהכול לטובה כבר לא קיימת..מה הייתם עושים במצבי?כאילו אין לי את הכלים לחיים?