פערי התנהגויות גדולים במקומות שונים, למה אני מתנהג ככה?

היי,
כשאני בחוץ אני מרגיש לא נוח, לא במקום הטבעי שלי שזה בצדק כי זה באמת לא המקום הטבעי שלי אבל מצד שאני אני חייב להרגיש שם טוב על מנת להתנהג כמו שאני רגיל.
בשביל להסביר לכם מה אני מתכוון אני אגיד שאני כמו בן אדם שמתפצל ל-2.
האחד הזה שמרגיש בנוח, שמדבר חופשי ומצחיק ואומר מה שהוא חושב.
והשני מסוגר, לא מדבר מילה, רק מחייך כמו אהבל, לא מביע דעה, ומרגיש לא קשור בכלל מה.
הבעיה היא שהבנאדם השני אצלי הוא זה שרוב הזמן "פעיל" אצלי כי אני מרגיש שבנוח רק עם אנשים שאני בטוח במאה אחוז שהם לא יפגעו בי או שהם לא יכולים לפגוע בי.
כשאני אומר לפגוע אני מתכוון הן מבחינה פיזית או מבחינה מילולית.
הבעיה היא שלהכיר אנשים ולדעת שהם לא יפגעו בך זה דבר שלוקח זמן, מה שגורם לכך שהרושם הראשוני שאני מייצר לאנשים זה בנאדם מופנם וחמוד אבל ממש לא מעניין, מגניב.
הרבה פעמים אנשים באו ואמרו לי "למה אתה לא מדבר, אני רוצה לשמוע אותך יותר, אתה אומר דברים חכמים ומצחיקים".
זה מבאס לשמוע אותי דברים כאלה, כי אני יודע שיש לי את הפוטנציאל להיות תותח אבל מצד שני אני לא מרגיש בנוח מה אני יכול לעשות.
כמו כן, הפחד הזה מפגיעה מונע ממני לעשות מה שאנשים בגילי לעשות שזה אומר:
ללכת למסיבות, חברה, מעגל חברים רחב, לצאת למקומות בכללי כי אני מרגיש לא בנוח, לא קשור, למה שבנאדם כזה משעמם כמוני יכול להיות במקומות כאלה, באיזה זכות.(הכבוד והערך העצמי שלי מאוד נמוכים במקומות האלה, כי אני מרגיש שזה מקומות לאנשים מגניבים ולא לאנשים טמבלים שלא מדברים מילה)
הבאסה מההרגשה שאני מפסיד דברים שאולי אחר כך אני לא אוכל לעשות היא גדולה מאוד.
גם הרבה פעמים אנשים מתבאסים עלי שמקום אחד מצחיק להם איתי מאוד ובמקום אחר שאני לא מרגיש בנוח אני לא מדבר מילה, והם לא מבינים לאן האני המצחיק שלי נעלם ונהפך לבנאדם שלא מדבר מילה ומסוגר.
אני חושב שהפחד מלהיפגע נבע מזה שבילדותי תמיד הייתי רואה ילדים שמרביצים לילדים אחרים על כלום, על זה שהם לא באים להם טוב בעין מה שגורם לי להרגיש לא בטוח בכמעט שום מקום כי משהו יכול לבוא להציק לי כי אני לא בא לו טוב בעין, כי אני לא נראה בנאדם שיכול להזיק למשהו אז אין את הפחד שאני אחזיר.
דבר שני אני תמיד מפחד כשאני יוצא שיבוא משהו ויגיד לי שמע אתה לא קשור לפה, תעוף מפה מי קרה לך, אתה נראה כמו ילד קטן(כי אני נראה כמו ילד בן 16 הרבה אומרים לי). שזה דבר שישפיל אותי מול כולם. זה נובע בגלל שלא הייתי מגניב בבית ספר, הייתי מתרחק מהסיגריות ומהסמים, הייתי מתמקד בלימודים, מה שגרם לכך שכל פעם הייתי מתקרב למקומות ש"המגניבים" נמצאים בהם, היו משתתקים או מתנהגים שונה, מה שללא ספק שרט אותי וגרם לי להרגיש כ-הורס שמחות שלא בצדק.(מהפחד שאני אלשין אפילו שלא הלשנתי אף פעם וזה מעניין לי את התחת מה הם עושים, רק רציתי להיות עם אנשים.)

יש לכם איזה רעיון לתת לי איך לפתור את התחושה של האי נוחות הזאת?(אני יודע שמבחינה אבולוציונית, זה הגיוני שאני ארגיש לא בנוח בסביבה לא מוכרת אבל עובדה שאני רואה לא מעט אנשים שמתנהגים יחסית סבבה גם בסביבות כאלה.)