הוריי הכו אותי בעבר, ואני לא יודעת אם זה שרט אותי. מה לעשות?

אני מקווה שלא תשפטו אותי, אני ממש לא שולטת בזה ואני מתה להפטר מזה.

ההורים שלי היו מכים אותי פעם, פעם אחת זה היה כל כך נורא שכל הגוף שלי היה כחול סגול ושברו עליי מטריה (לא מפלסטיק העדינות האלה).
בעיקר אבא שלי היה עושה את זה, ולתקופה ארוכה כל פעם שהוא היה מתקרב אליי אפילו סתם לעזור עם המחשב אוטומטית הייתי שמה ידיים מעל הראש בלי שליטה.
גדלתי עם הורים שפחות הראו אהבה, אמא שלי הייתה אומרת שהיא אוהבת אותי.. אבל המעשים שלה לא ביטאו את זה.
כל פעם שהייתי עושה משהו רע, הייתי חוטפת על זה, אפילו שטויות כמו לא לדעת לפתור תרגיל במתמטיקה אמא שלי הייתה מאיימת שתרביץ לי.

הם הפסיקו די מזמן, ואני חושבת שזה פגע בי איכשהו בעצבים.
אני לא יודעת למי לספר את זה מהפחד שישקלו מחדש את השפיות שלי, אבל אני יכולה להתעצבן ממש בקלות, ברמה שבא לי פשוט לחנוק את הבן אדם, אבל אני אף פעם לא פוגעת באף אחד.. אני אף פעם לא מרימה על אף אחד יד, אני מנסה להרגע ולא להראות את זה שאני עצבנית. ההפך, אני אוהבת לעזור, אני אוהבת להתנדב ולתרום מעצמי, אני תמיד מציעה עזרה, זה מרגיש טוב לדעת שעזרתי..

כשחיה פוגעת בי, אני מתעצבנת ממש.
לדוגמא ראיתי לא מזמן סרטון של קופה פוגעת בקוף קטן (סתם ככה), משום מה זה הרגיש טוב לצפות בזה למרות שאני כל כך נגד אלימות.. אבל אם אני רואה סרטון של נגיד שני נמרים בקרב, אני לא מרגישה כלום ומקווה שלא יפגעו.
אני חושבת שזה קורה אצלי רק אם זה חזק נגד חלש, כאילו "ללמד" אותו לקח ולעשות לו רע.
כמובן עד רמה מסויימת, זה מזעזע אותי לראות דם ולראות כאב.
אם אני רואה שני אנשים הולכים מכות, תהיה לי מן תחושה טובה רק אם זה מגיע לאחד מהם.

שמתי לב שגם תמיד יש לי את הצורך הזה בתשומת לב טובה, לשמוע מחמאות, להרגיש ה"שולטת". ואני אף פעם לא מאמינה למחמאות, אני שונאת את עצמי, חושבת שכולם משקרים לי ואני לא באמת טובה, אני מחפשת להוכיח את עצמי.

זה כאילו יש בי שני צדדים, אני מאוד רגישה ואוהבת לעזור, אני לא מסוגלת לראות רועה.. מצד שני אני השטן בהתגלמותו.
ואני רוצה להפטר מזה כי אני מפחדת שיום אחד לא אשלוט בעצמי ואצא על מישהו.
אני לא רוצה שידעו על הצד הזה בי..
מה עושים..?