מרגישה חריגה, קנאית ופשוט נמנעת מכל אדם, סובלת מחרדות ולחצים בגוף

היי כולם ,
אני מרגישה ממש לא מאושרת בחיי .
מרגישה חריגה, קנאית , ופשוט נמנעת מכל אדם , סובלת מחרדות ולחצים בגוף, וחוסר סבלנות .
אני אסביר: עליתי לארץ ויש לי שם מאוד ארוך , בתקופת ילדותי סבלתי מהצקות ומבושה ממי שאני ומאיפה שבאתי , אמרו לי שאני אוכלת חזיר , מול כיתה של 40 תלמידים , והמורות תמיד שאלו אותי מאיפה באתי והרגשתי חריגה כי שמעתי התלחששויות עליי, למרות שבפנים לא אמרו כלום אבל תמיד אמרו שאני גויה, אני מתביישת מעצמי וממי שאני , אני לא מעיזה להכיר גבר כי תמיד אני צריכה להסביר לו עליי ותמיד זה מלווה בפנים לא מרוצות , אני יפה , ותמיד מתלהבים ממני עד ששומעים מי אני ומה אני .
דייט מרגיש לי כמו אודישן " אל תתקשרי אלינו אנחנו נתקשר אלייך" .
יש לי חלום ילדות להשתתף בתוכנית ריאלטי אבל ממש מפחדת ללכת לדבר כזה דווקא בגלל השם הארוך והלא מובן שלי ,ומארץ מוצאי .
אני ממש חרדה שידעו מאיפה באתי , ותמיד אני מקצרת את השם שלי או לא אומרת את כולו .
מרוב החרדה שמציפה אותי בנים חושבים שאני משוגעת כי קשה לי לומר על עצמי בפתיחות ולרוב זה מסתיים כי הם מתייאשים.
יש לי עוד בעיה אני קנאית , לבנות שכלכך בטוחות בעצמן , הולכות ומפתחות את עצמן , ואני נישארת בצד כי אני מפחדת לעמוד מול קהל ולומר "זאת אני " גם בגלל חרדות העבר גם בגלל שאני יודעת שירכלו ולא יקבלו אותי או שיקבלו אבל לא באמת יתנו לי את המקום שלי .

אין לי חברים ,אין לי בן זוג ,ומרגישה אני לא מממשת את רצונותיי ,מרגישה לא שייכת , ומקנאה , מרגישה לפעמים שמנצלים אותי גם בחברה , חושבים שאני גאון ומעתיקים ממני במבחנים, ולא באמת רוצים להכיר אותי בתור אדם .
מבקשים ממני עזרה בשיעורי הבית , ותמיד יושבים לידי בשיעורים ושואלים אותי שאלות בזמן השיעור.ולאחריו אף אחד לא מדבר איתי ולא מזמין אותי לשום מקום .
תמיד אומרים לי הלוואי שהיה לנו את המוח שלך , איזו חכמה את ,הלוואי שהייתי יפה כמוך , ומרגישה שזה לא פירגון ממקום אמיתי אלא ממקום של עין צרה קצת ..
כי הבנות האלה לא באמת חברות שלי , לא באמת מבינות את מצבי , ולא מזמינות אותי לשום מקום .
אני יודעת שגם לי יש בעיה ואני לא באה להאשים אף אחד . באיזשהו מקום התרגלתי להיות לבד ולעשות הכל בעצמי .
הסביבה שלי לא בדיוק הכי תרבותית ואני לא מרגישה שזה מאתגר אותי , זה פשוט משעמם אותי
אני מרגישה שאני באתי מתרבות אחרת וכל הסביבה שלי לא כמוני .
ואני מרגישה תמיד שהם חושבים שאני מתנשאת מעליהם , או משחקת אותה איזו פרינססה .
אני מפחדת להתלבש יפה ולהיראות בטופ כי תמיד אני אסבול מהצקות ,אני מרגישה שיש פירגון שהוא מכל הלב ופירגון שהוא בא מצרות עין , כמו " הלוואי שהיה לי את מה שלך יש " למרות שזה לא באמת שאין להם את מה שיש לי , לפי דעתי יש להם.
אבל פשוט מרגישה שאנשים אוהבים "שירותים בחינם " ואם את כבר נותנת אז למה לא לקחת .
לסיכום , הייתי צריכה קצת להוציא מהלב אבל בעיקרון מרגישה שמנסים לקחת לי ידע שעבדתי הרבה בשביל לרכוש אותו, מתלבשים כמוני , רוצים שאעזור שאתן מעצמי ,
מעתיקים ממני בכוח. ומנצלים אותי .בנים לא מבינים אותי ומאיפה באתי , תמיד אומרים לי שנעשה ביחד כיף , ואני לא שם אני מחפשת פרטנר רציני, ומכיל שיואהב אותי ויתמוך בי .
היה גבר שרציתי אותו והוא מצידו חסם אותי ועל אף הניסיונות שלי לשלוח לו הודעה מחשבון אחר הוא פשוט לא הגיב .
מבחינת עבודה הייתה לי מנהלת שתמיד אמרה לי שהיא רוצה להיות כמוני, צעירה ,ושכל החיים לפניה , תמיד שאלה אותי מאיפה זה ומאיפה זה כשהייתי באה במותגים ,ואמרה שגם היא תיקנה כזה וכזה. ופעם אחת גם ביקשה ממני את הטלפון שלי על מנת להוסיף אותה ברשתות החברתיות ופשוט הלכה לחדר השני עם הטלפון שלי . היא שמעה שקרובת משפחה שלי עוסקת בתחום האופנה ומאוד רצתה כנראה גם , הלכה לחוגים של תדמיתנות וקידמה את עצמה תמיד שאלה אותי שאלות על זה
ובאיזשהו מקום הרגשתי שהיא סוחטת אותי ,כי היא הייתה מדברת שעות על התחומים שמעניינים אותה אבל אם הייתי פונה אליה בקשר לעבודה היא הייתה ממש מתרגזת . היא אמרה לי שהיא יכולה לפטר אותי אם היא רוצה , והרגשתי שאני לא באה לעבודה אלא באה למלא את צרכייה האישיים , וזה השאיר אותי מעורערת לגבי עמדת הכוח של המנהלים בעבודה . הרגשתי לא מוגנת . ועל אף שעשיתי את עבודתי בהשתדלות יתרה היא תמיד לא הייתה מרוצה ממני .
ובכללי יש מנהלות כאלה שלא באות לקראת העובד אלא גורמות לו להרגיש שהאדמה רועדת מתחתיהם וכשהיא תחפוץ היא תשלח להם מכתב שימוע .
וזה די מערער אותי כי אני מרגישה שבעבודה אני צריכה להיות עם יותר כישורים חברתיים מאשר עובדת . כלומר יותר לדבר מאשר לעבוד יעריכו אותי יותר מאשר אם אני אעבוד בלי ליצור קשרים חברתיים .
איך להצליח יותר מבחינת עבודה ? ואיך להתמודד עם החרדות שלי ? נוכח מה שכתבתי האם זה לגיטימי ההרגשה הזו או שאני ממש מגזימה ?