בעיה במציאת זוגיות ובכללי חיי חברה, מרגישה בודדה מאוד

שלום לכולם,
האמת שהתלבטתי אם לכתוב כאן, כי קשה לי להיחשף גם אם בצורה אנונימית...
אני בת 30, משכילה, עורכת דין במקצועי ונראית בסדר. הבעיה היא שכבר מילדות לא היו לי הרבה חברים ואף פעם לא הייתי מקובלת והרגשתי כל הזמן דחויה והתביישתי בעצמי. תמיד היו לי חברה או שתיים אבל לא יותר מזה. אולי זה גם קשור לזה שאבא שלי הוא די אלים והיה מעביר עלי כל הזמן ביקורת (על המראה שלי, על כך שלא היו לי הרבה חברות ועוד ועוד). במהלך השנים הסתתרתי מאחורי מגננות כדי לא להרגיש את החוסר מקובלות ולהצדיק את זה שאני לא מנסה להתקרב לאנשים בעלי ביטחון עצמי. תמיד הייתי "נמשכת" לאנשים חסרי ביטחון או גם כאלה שיש להם בעיות חברתיות כאלה או אחרות, כי ככה נראה לי שלא אצטרך להתאמץ הרבה כדי שהם יקבלו אותי.
הבעיה היא שכבר כמה שנים שאין לי אפילו חברה אחת. יש לי כמה חברות "רחוקות" שאני בקשר אתן, אבל בדר"כ אני זו שיוזמת את המפגש ואני מרגישה שאי אפשר להתקרב אליהן יותר מזה. האמת שאני גם חוששת מכך, כי כבר קרה לי פעם שאיזו מישהי שהיתה חברה ממש טובה שלי, אמרה לי שמעצבן אותה שאני מתקשרת כמעט כל יום וכו'.
פרט לכך, יש לי גם בעיה במציאת זוגיות. עד כה היה לי רק חבר אחד שלא אהבתי באמת ויצאתי אתו רק כי "צריך". היינו כמעט שנתיים ביחד אבל מעולם לא שכבנו (אני בתולה עד היום). לפני כ-4.5 שנים נפרדתי ממנו ומאז לא הייתי בקשר זוגי. יצאתי לדייטים, מאתרי הכרויות בעיקר, אבל יש לי קושי עם פלטפורמת ההיכרות הזו וכך יוצא שאני פוסלת כל אחד מהאתר. כמו כן, לאורך השנים נדלקתי "קשות" על 3 בחורים בתקופות שונות של חיי - על הראשון נדלקתי בצבא ולקח לי כמעט 10 שנים להוציא אותו מהראש. האחרון היה שותף שלי לדירה, שבהתחלה הראה שהוא מעוניין בי, אבל כשהתחלתי "לרדוף" אחריו, ירד לו ממני והוא גם התנהג אלי ממש לא יפה. גם אותו לקח לי איזה חצי שנה להוציא מהראש.
כמו כן, הבוס שלי בעבודה הוא אדם קשה מאוד, והוא צועק עלי מדי פעם בצורה שמאוד מפחידה אותי. לפעמים הוא גם מאיים לפטר אותי. סה"כ אני עובדת טובה והוא מרוצה, אבל בכל פעם שאני שואלת אותו שאלה מקצועית שמעצבנת אותו, הוא מתנפל עלי ומאיים.
אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי, והאמת שלאחרונה הבנתי שגם אני לא אוהבת את עצמי. אני מרגישה שיש בי הרבה אגו ואני שונאת את זה בעצמי, ומצד שני לא מצליחה לשחרר. זה לא שאני פוגעת באנשים שסביבי או גורמת להם להרגיש רע (ההיפך, אני מאוד משתדלת לתת לכולם הרגשה טובה. אפילו יותר מדי). הענין הוא שאני מרגישה בתוך תוכי שאני עצורה ועם הרבה שיפוטיות וביקורתיות (גם אם אני לא מראה אותה).
וענין אחרון - יש לי אחות שקטנה ממני כמעט בשנתיים ויש לה הכל: היא משתכרת טוב, היא נשואה ועכשיו היא גם בהריון. כאילו אין לה בכלל בעיות. וכל החיים היא מעבירה עלי ביקורת על זה שאין לי בן זוג, מעירה לי על הלבוש, על איך אני מדברת ומה אני אומרת. אני מרגישה שאני צריכה ללכת על קוצים לידה כדי לא לעצבן אותה חלילה. כל הדברים האלה ביחד גורמים לי לכעוס עליה מאוד, וכמובן שאני גם מקנאה בה. לכן, לאחר החלטתי לנתק אתה את הקשר (אנחנו לא מדברות כבר חודשיים). גם עם אבא שלי אני לא מדברת מזה שנתיים, ובכלל, רוב שנות העשרים שלי לא דיברנו (בכל פעם הוא זה שהחליט פתאום לא לדבר אתי בתירוצים שונים ומשונים).
נמאס לי כבר מכל זה. נמאס לי להסתובב כל הזמן בהרגשה שאני לא בסדר, נמאס לי לנסות לשנות בעצמי כל דבר, נמאס לי להרגיש בנאדם רע ונמאס לי לפחד מאנשים. והכי הרבה - נמאס לי כבר מהבדידות הזו - רוצה כבר להכיר מישהו שיקבל אותי ושארגיש שלמה עם עצמי לידו.
אשמח לשמוע את עצותיכם.
שבת שלום