מתאבדים?
אז ככה, יש שני סוגי דיכאון.
1 פיזיולוגית. ברור לכם על מה מדובר.
2 קליני. זה סביבתי. הכוונה שיש בעיה כלשהי שמונעת מהאדם גישה בריאה לסביבה שלו(תהא אשר תהא ) ו/או מונעת מהסביבה (תהא אשר תהא) גישה בריאה אליו.
גילוי מוקדם: אני מאמין ביכולות והביטחון העצמי והאישי שלי, פשוט אני במצב של חוסר שקט וחוסר שלווה ולאא מתאפשר לי "לגשת" לגישה החיובית יותר, ו/או פשוט להנות מהדרך ולהיות כזה.
וגם חוסר שינה בתקופה האחרונה תורם רבות למצב הגרוע שלי. (כלפי חוץ אני מכיל הכל ו"אוסף את עצמי" אבל לכמה זמן כבר אפשר..)
אני כבר עברתי את הילדות שלי. אני זוכר את רובה כ נעימה יחסית (בשביל ילד עד גיל 10) ולא נעימה במיוחד מבחינה חברתית.
מגיל זה והלאה, אני התחלתי לשים לב לריחוק מסוים, ומה שהיה אז בעיניים משונה מעט זה שדווקא אלה שאוהבים היו הכי מגעילים. חשבתי שזה הדרך להצליח.
כמובן שזה לא היה הפתרון. מאז עברתי המון, ולא דבר טוב אחד.
מצד אחד זה כן פיתח אצלי את היכולת לדעת אם מישהו משקר לי במצח נחושה, ומי אומר את האמת ובאמת רוצה בטובתי. אבל לאף אחד לא היה פתרון מעשי חוץ מ" אתה נחמד, מי שתהיה איתך תזכה". וזה העלבון הכי גדול . אתם יכולים להבין למה.
ולא, אף אחת לא "זכתה" וגם מי שכן היא התנהגה כאילו היא אחת מחסידי אומות העולם.
ופה מגיעה השאלה.
מה עושים??
נמאס לי לראות אנשים ובייחוד נשים נהנים. זה כמו סכין בגב.
ובבקשה בלי להתחסד.
ואם משהו לא מוצא חן תשאלו.
אין חכמה בלהתקיף. זה עלוב.
עבר עלי שבוע מהגיהנום. ואני בגיהנום כבר 14שנים.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025