חבר שלי הדרדר נפשית והוא נותן לבד. איך לעזור לו?

אני בקשר כבר חמש שנים
במהלך כך השנים האלו חבר שלי התדרדר (נפשית) ממצב שהיו לו חברים ומקום להשתייך אליו הוא נותר לבד.
הוא חזר הביתה, למקום שהוא הכי פחות רצה לחזור אליו ונמנע ממנו, המקום שהכי מוריד אותו מבחינה נפשית, ואין לו שום מנגונוגים שיעזרו לו אפילו להתמודד עם זה כי אין לו שום חברים ושום עבודה (הוא גר במקום נידח יחסית אז אין שום תעסוקה הוא סיים תואר ראשון שעשה לו רק רע וריסק אותו נפשית ואפילו הוא לא מוצא בזה עבודה)
הרבה תקוות הוא תלה בי - כבת זוג, לתת לו מקום שירגיש שייך, לייעץ לו עצה נכונה, להרגיש שיש לו איזשהו עתיד ולתת לו להתפתח. כל השנים הוא עזר לי להתפתח אבל אני מהצד השני לא עזרתי, כי לא ידעתי איך לעשות את זה.. ידעתי רק לתת נאמנות והקשבה ותמיכה. כל המערכת יחסים הייתה רצופה טלטלות ולא יודעת למה לא הפסקנו את זה מוקדם יותר.
כשהוא למד הוא אמר אני מרגיש שכשאסיים עם התואר הזה משהו לא טוב יקרה לי ואגם התפרץ לו הפרעה של OCD שמגבילה אותו מאוד, וכשהוא בבית לבדו זה רק מחמיר. העניין הוא שפביכולוגים וכל הדברים הללו בכלל לא עוזרים, מה שעוזר לו זה חברה והעצמאות ואנשים. לדוגמא יצאנו לטיול עם המשפחה שלי ועוד כמה אנשים של קמפינג למסלול והכל, וכמעט כל הטורדנויות והדיכאון עברו לו.
הוא אומר שאם הוא ימשיך להיות בבית הוא כנראה לא יחיה, פיזית הוא יקרוס ואכן, הלחץ דם שלו עולה לרמות מטורפות, הוא לא זז כי הוא בדיכאון ובחרדות רציניות ולא רואה פואנטה בסתם ללכת לחוג להכיר אנשים או להתנדב ולעשות דברים מכיוון שהוא מחפש רק פיתרון אחד שזה לצאת מהבית שלו, והוא צודק בתכלס. ראיתי כבר שהתחושות שלו בדרך כלל מתגשמות ואני מפחדת נורא לחיים שלו... הוא כל הזמן אומר שהוא סובל וזה כל השיחות שלו וששום דבר לא משתנה מהם ואני לא עושה שום דבר.
אני גרה עם ההורים והוא אומר שאני עדיין ילדה שתלויה באחרים, ואני לא מצליחה להתמודד עם דברים בכוחות עצמי שלא לדבר על לשכור דירה (והוא גם ממש נלחץ מלשכןר איתי דירה בגלל שזה מרגיש לא יציב והוא ממש צריך יציבות בחיים)
העניין הוא שבאמת אם הוא מרגיש שאנחנו לא מתאימים ואכן אנחנו שונים, הייתי באמת מניחה לו שימצא מישהי אחרת ויחיה וכו. אבל כרגע אני לא יכולה להניח לו כי אז הוא נשאר לבד לחלוטין לחלוטין ואני דואגת לחייו. מרגישה כאילו הפיתרון לכל זה אני צריכה למצוא ואפילו תמיכה פשוטה לא מצליחה לספק לו כי כל כך קשה לי עם המצב הזה שאני מרגישה בסיוט כל הזמן (אשכרה לשמוע שבן אדם שאתה אוהב סובל כך הזמן ואתה לא מצליח להושיט לו יד והוא כועס עליי ומתחנן שתושיט לו יד שהוא במצוקה)
אני לא יודעת מה לעשות.. האם לעבוד על עצמי יותר? אני כל השנים האלה מנסה לעבוד על עצמי ולהשתפר כדי לתת לו מענה וגם התפתחותי המון בזכותו ובזכות זה ואני מרגישה כזה גרוע שאני לא מצליחה לספק לו בהדדיות את הצרכים שהוא מבקש..
מצד אחד הוא באמת מבקש שאניח לו כי אני מנסה לעזור ולא מצליחה ולפעמים רק גורעת מהמצב, מצד שני כשאני מניחה לו אני מרגישה שאני שולחת אותו פשוט לאבדון ולכלום.. זה מצב באמת תקוע ונורא ואני לא יודעת מה לעשות .. להניח לו לבנתיים לעבוד על עצמי להיות יותר עצמאית וחזקה ושמחה כדי שאוכל אחרי זה לבוא ולהגיד לו שהוא יכול לסמוך עליי עכשיו. אפילו לשכור דירה בעצמי לבד שייראה שאני מסוגלת וככה יבוא לפחות ויהיה לו סביבה אחרת? פשוט זה לא משהו שבא בטבעיות.. האווירה בנינו לפעמים נורא כבדה ואני בעצמי קצת חסרת ביטחון לגבי לחיות יחד..
אני גם לפעמים נכנסת לעייפות ומרגישה שהחיים ממש קשים וזה ממש משפיע עליי ומוריד אותו ואני לא מצליחה תמיד לשלוט בזה...
אני ממש רוצה לעזור לו למצוא סביבה (דברים הכי פשוטים בעולם - חברים, עבודה, מסגרת, עצמאות, באמת שזה הכי פשוט שיש והדברים הבסיסי שמחזיק כל אדם ואדם) אבל השאלה היא איך...

תודה למי שקרא הכל ויכול להיות שזה לא מובן עד הסוף וכמובן שיש עוד דברים בסיפור הזה שלא הרחבתי . העניין הוא פשוט האם להמשיך לנסות לעזור לו ובגלל זה לפגוע בו
או להניח לו ואז הוא פשוט לבד לחלוטין עם סיכויים קטנים להצליח בכלל לקום מזה ולחיות בכלל.. (טפו טפו טפו)