סטודנטית חסרת ביטחון ואמונה עצמית. איך להתמודד?

הי לכולם , אני סטודנטית בת 23, חסרת ביטחון ואמונה עצמית. כן, לצערי, עלי להגדיר את עצמי ככה.אני גרה במעונות בירושלים ולומדת שנה ראשונה לתואר (עבדתי ועשיתי שנת שבתון ולכן מתחילה עכשיו).אני כותבת כאן בעיקר כדי לפרוק אבל מי שרוצה להגיב מוזמן. תמיד הייתי חסרת ביטחון והתקשיתי לבטוח בהחלטות שלי. מעולם לא הייתי החלטית או עקשנית, מאוד קל להשפיע על ההחלטות שלי ולגרום לי לשנות את דעתי לכאן או לכאן. אין טעם לומר כמה הייתי מייחלת למצב הפוך בו אוכל להיות אבן מוצקה עם רגליים על הקרקע במקום מי שאני. עכשיו, לתוך הקווים האישיותיים הללו , שתמיד הפריעו לי, נכנסים אתגרים וחוויות חדשות שמחמירות את המצב. שנה א' באוניברסיטה היא תמיד מלחיצה. מצד אחד אני יודעת שזו רק ההתחלה של חיי כאדם בוגר ולא דורשים ממני הרבה, רק לעשות מטלות יומיומיות של קימה בבוקר, התרכזות בלימודים ועשיית עבודות ומבחנים , בדיוק כמו בתיכון. אין לי ילדים או עבודה על הראש ובאופן יחסי המאמץ שדורשים ממני הוא סביר אבל מצד שני קשה לי .. קשה לי להיכנס לשיעור, כל שיעור שהוא, כשכמה דקות לפניו אני תמיד חושבת להבריז ובמהלכו אני תוהה אם ירשו לי לצאת מוקדם. בפני עצמן, המטלות יכולות להיות מעניינות אבל כשאת תחת לחץ של זמן , צפיות ופרפקציוניזם את לא נהנית בתהליך. הרבה חברות שלי, שכבר סיימו תואר , הודו שסיימו את הלמודים רק בשביל המשפחה או מתוך אילוץ שנבע מדרישות תעסוקתיות. מרגיש לי הזוי שאנחנו מחונכים באופן כזה נוקשה שמוציא את החשק מהלמידה והסקרנות הטבעית רק כדי שניכנס מהר לשוק העבודה. בכל מקרה, בגלל כשהאמונה בכיוון שבחרתי בו התערער התחלתי לפחד ,שוב ,בקשר לבחירה שלי ודיברתי על זה עם ההורים.. הם כעסו על קו המחשבה שלי וטענו שאם לא אעשה עכשיו תואר , הרכבת תעזוב את התחנה ואשאר חסרת כל בעתיד. עוד לחץ. חברתית המצב שלי טוב ואני יכולה לסבול את השנים הללו עד התואר רק בזכות החברות שנוצרו ביני לבין הסטודנטים אממה , בדירה שלי יש שלוש חברות שממש מחוברות זו לזו כי הן לומדות קורסים ביחד וכל ערב הן צוחקות ביחד,מכינות אוכל ביחד, רוקדות בחדר ליד ויוצאות לריצות או לסופר ביחד ואני לא יכולה שלא להביט בהן ולקנא ביחס שהן נותנות אחת לשנייה ולמה אני לא זכיתי בזה כי אין לי חברה פנויה וזמינה במעונות,רק בקורסים. הייתי מתמודדת את הקושי הזה בהליכות וריצות ארוכות בערבים אבל אז אבא ביקש ממני שאפסיק כי לדעתו מסוכן לצאת בלילות אז אני פשוט נשארת בדירה וצריכה להעביר את הזמן עד שעה שבה הולכים לישון. גם בהיבט הזוגי נפגעתי ממישהו שיצאתי איתו לדייט (אין לי חבר כרגע) והוא אמר משהו כמו- יש לך גוף ממש יפה אבל בלי מייקאפ את לא יפה בכלל, שתדעי לך..ממש ככה. כאילו רק עם טונה של מייקאפ אני שווה משהו. כל כך נעלבתי והייתי בשוק שפשוט החלקתי את זה בחיוך מטומטם ואחרי זה חזרתי הביתה בוכה. אני לא יוצאת יותר מהבית בלי מייקאפ ושונאת את עצמי ולא מבינה למה.. אני לא רגילה לשים מייקאפ ביומיום , זה היה ממש סוג של הקרבה מבחינתי כי אני חושבת שמייקאפ זה סוג של רעל שסותם את הנקבוביות ומלכלך את העור ובכל זאת שילמתי על התכשיר הדוחה הזה ושמתי אותו והכל וקיבלתי כזה משפט.. בבקשה אל תנסו להגיד לי -מה את לוקחת איזה אידיוט אחד ברצינות כי ככה זה , יש אנשים רגישים בעולם ורציונל לא תמיד יעזור כשאין לך ביטחון. לפחות אני מכירה את עצמי ולא מופתעת או מאוכזבת מהעובדה שמשפט אחד קטן הורס לי. אני מודה שאלו צרות קטנות אבל כשרשת הביטחון שלך דקה , אפילו שריטה קטנה מכאיבה. בקיצור, הייתי צריכה לפרוק את זה. תודה שקראתם.