ניתקתי קשר עם ההורים ועכשיו הם גורמים לשאר המשפחה לנדות אותי, איך להתמודד?

אני מודה מאוד לכל מי שיקדיש כמה דקות לשאלה הזאת, כי זה באמת חשוב לי.
אני כן מודה שהרוב זה פריקה ובגלל זה האורך, אבל אם למישהו יש רעיון טוב אני אעריך מאוד.

לפני בערך שנה ניתקתי קשר עם ההורים בעקבות סיפור ארוך ונסיבות מאוד לא נעימות. מאז ומתמיד הם הורידו אותי, גרמו לי להרגיש לא יוצלחת (אחרי שעזבתי אותם בדיעבד גיליתי בכמה תחומים אני כן מוכשרת והם סתם גרמו לי לא להאמין בעצמי!) ובשורה התחתונה הם העבירו אותי סוג של התעללות רגשית... לצערי אם זה היה פיזי אנשים יכלו לראות בעיניים ולהאמין לי, אבל זה לא המקרה. לקח לי כמה שנים לשקם את עצמי וזה לא היה קל בלשון המעטה.

מאז שהתרחקתי אני מרגישה הרבה יותר טוב, התחלתי לפתח את הכשרונות שלי, אבל הם לא משחררים. הנטייה הטבעית של הסביבה להאמין שהם בסך הכל רוצים אותי בחיים שלהם ואכפת להם ממני וכ'ו כי זה מה שקורה במשפחה תקינה. במקרה הזה הם רק רוצים להיראות טוב ואם הבת הגדולה שלהם לא מדברת איתם זה פוגע בתדמית.
כל מה שאני רוצה זה שהם יקחו אחריות על המעשים שלהם... מיותר לציין שמעולם לא אמרו לי סליחה אפילו כשפירטתי להם בדיוק מה הם עשו לי (איזה הורה לעזאזל ישמע שהוא גרם לבת שלו לרצות לקפוץ מבניין גבוה וימשיך להאשים אותה שהיא לא בסדר וזה לא בגללו??).

הבעיה הנוכחית היא כזאת: אני לא מעוניינת לנתק קשר עם שאר המשפחה, סבים וסבתות והמשפחה המורחבת, הם לא אלה שהעבירו אותי שבעה מדורי גהנום. עד עכשיו כן הייתי באה למפגשים ואירועים משפחתיים. אמנם אנשים היו מנסים להתערב ולהטיף לי ש"משפחה זה מעל הכל והורים זה הורים לא משנה מה", זה היה מעצבן ומטריד אבל אמרתי להם שלא יתערבו והמשכתי הלאה. עכשיו המצב עוד החמיר כי ההורים האיומים מסיתים אותם נגדי... שתי הסבתות פתאום בערך באותו זמן אמרו לי שהן לא מוכנות שאני אבוא למפגשים משפחתיים אצלן בלי לדבר איתם והיום אפילו גיליתי שכל המשפחה הוזמנה לדודים לכבוד החג, חוץ ממני (היה מאוד כיף לדפדף ברשתות החברתיות על הבוקר ולראות תמונות של כולם נהנים בחג).

מהבית שבו גדלתי הייתי רגילה להרגיש מנודה והם אפילו קראו לי במפורש כבשה שחורה, אבל אני לא מוכנה להיות מנודה מכל המשפחה המורחבת.
אני לא חושבת שאני אדם רע, ההיפך הוא הנכון, אני משתדלת להיות אדם טוב ולעזור לכל מי שצריך כי אני מבינה מה זה להיות לבד ולהצטרך עזרה... לצערי כדי שהם ייראו טוב הם מציירים אותי כ"בעייתית" ואז בעצם זה לא הם כביכול שנכשלו בהורות אלא סתם נפלו על בת "פגומה".

חשוב לי לציין שהם מקבלים ייעוץ פסיכולוגי ופגשתי את הפסיכולוגית שלהם. אמנם זה נראה כאילו הדעה שלי סובייקטיבית, אבל אני די בטוחה שהיא פשוט מציעה להם דברים כדי לרצות אותם ולא באמת נותנת להם טיפול אפקטיבי. היא זאת שנתנה את ההוראה הטיפשית לנדות אותי עד שאני אדבר איתם.

בקיצור, אם לסכם את כל מה שרשמתי כאן...אני רק רוצה שהם יתמודדו עם ההשלכות של המעשים שלהם - הם אמרו לי ללכת, אז שיתנו ללכת ולא יפריעו לחיים שלי!
מעבר לזה יש לי גם אחות קטנה (ילדונת מקסימה עדיין אפילו לא בת 10), היא דומה לי באופי ואני רואה שמתייחסים אליה כמו שהתייחסו אליי, אני באמת דואגת ולא מוכנה שהיא תעבור את מה שאני עברתי.
אני רוצה שהם ישתנו וגם אם לא אני רוצה להיות כאן בשבילה כי לי לא היה אף אחד ואני יודעת מה זה קשה , אבל הם לא נותנים לי להיפגש איתה. פשוט שובר לי את הלב כל פעם כשהיא מתקשרת ושואלת מתי אני באה להיות איתה... היא מבינה יפה מאוד שקורה משהו לא בסדר, ומה שאני לא מצליחה להבין זה איך הם מרשים לעצמם לערב ילדה בגיל הזה בדברים המגעילים האלה.

מה אני יכולה לעשות עם כל המשפחה המורחבת ועם אחותי? הם בסך הכל המשפחה שלי וזו לא אשמתם שסיפרו להם שקרים עליי ואני רוצה לבלות עם הסבים והסבות בזמן שעוד נשאר, לא היות מנודה שלא בצדק.
למישהו יש רעיון איך להתמודד עם הסיטואציה??