יצאנו 4 שנים ביחד פחות או יותר, וזה היה ברור שזה הולך לכיוון חתונה וילדים. הבחור היה מדהים והיה לנו קשר חברי עמוק, הוא אהב אותי מאוד, באמת, אני לא יודעת אם מישהו עוד יאהב אותי כמוהו, אבל לצערי אני לא יכולתי לאהוב אותו בצורה כזאת, לא נמשכתי אליו.
ניסיתי הכל, כי לא רציתי לוותר עליו, באמת כי הקשר האישי שלנו היה כ"כ חזק והוא הבין אותי ואני אותו בהכול, הוא בחיים לא פגע בי, תמיד התייחס אליי בצורה הכי מכבדת והכי מדהימה.
הוא היה הראשון שלי בהכל, דייט, נשיקה, סקס... אך לצערי מעולם לא נהניתי, ניסיתי הכל, בגלל זה גם לקח לי כ"כ הרבה זמן להגיע להחלטה הזאת ולשבור לו את הלב.
העלתי את ההיסוסים שלי מספר פעמים במערכת היחסים שלנו, עוד כשהיינו שנה וחצי ביחד ניסיתי להפרד אבל לא יכולתי ללכת עם זה עד הסוף, הוא כל הזמן היה אומר שהוא אוהב אותי ולא רוצה לאבד אותי ואפשר לעבור על הכול, ובאמת ניסיתי, והכרחתי את עצמי להתעלם מכל המגרעות ביחסים האינטימיים ולהתרכז בכל האספקטים האחרים של המערכת היחסים שלנו שבאמת היו מדהימים.
ואז לפני מספר ימים אזרתי אומץ ונפרדתי ממנו. ריסקתי לו את הלב.
אני יודעת מצד אחד שזה היה הדבר הנכון לעשות בישבילי וגם בישבילו, אבל בכל רגע שאני חושבת מה עובר עליו ואיך פגעתי בו עולות בי דמעות, כי לא הגיע לו שאני אפגע בו בצורה כזאת.
האם עשיתי את הדבר הנכון?
האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להקל על הכאב שלו?
האם הוא יצליח להמשיך הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות