יחס משפיל ובדידות בקיבוץ, מה לעשות?

שלום לכולם אני משה כל חיי גרתי בעיר במרכז הארץ בסך הכל אין לי תלונות מאוד אהבתי איפה שאני גר, עם זה חברתית, או שהכל קרוב ויש לאן לצאת, להכיר, עקב מעשה טיפשי שעשיתי ושילמתי עליו ביוקר הגעתי למצב נפשי רע, איבדתי המון חברים, איבדתי חלק מהמשפחה, קרוב חצי שנה שלא עבדתי מהתסכול והרחמים העצמיים עד שלקחתי את עצמי ביידים, וחיפשתי מקום חדש לפתוח דף חדש, שקט,טבע בדיוק ההפך ממה שהיה לי עד היום, וקיבלתי המלצות ללכת לקיבוץ, תקופה לא קצרה ביררתי,חקרתי הלכתי לראיונות עבודה ואת האמת שזה ממש פיתה אותי, הנופים הירוקים פה בצפון, לחוות דברים חדשים, אנשים חדשים העבודה בחקלאות והמשכורת הגבוה שמרוב שהתלהבתי חתמתי פה חוזה לשנה. ובאמת שהייתי שלם עם זה 100% וממש ציפיתי לזה.
עד שעברתי לפה והבנתי שזה שונה ממה שדימיינתי,
כל החיים הייתי בנאדם מאוד אהוב, שמח, חברותי.
ופה ממש קשה לי להבין איך הראש של האנשים עובד, מבחינת תרבות מנטליות, כאילו שאני חי במקום מנותק מהעולם, או למצוא נושאים משותפים, ואני נסיתי ולהיות הכי פתוח ולהשתלב ולהיות כמו כולם, ולעולם לא אמרתי משהו רע, או שהתווכחתי נהפוכו, נסיתי להתאים את עצמי לסביבה שהבנתי שאני לא בא לאנשים טוב, ואז הבנתי שכולם פה פשוט לא אוהבים אותי, החברה בגילי מתחמקים ממני כאילו שאני אוויר, אפילו כאלה בגילי שאנחנו עובדים ביחד ונסיתי להתחבר אליהם ושיקראו לי לישיבות בשיא בנחמדות הם ניפנפו אותי ב"ניקרא לך", ומיותר לציין שאפילו פעם 1 לא הזמינו אותי אחרי מספר פעמים הבנתי את הרמז... וכל זה מלווה בסטלבת ודחקות שאני שומע מאחורי הגב, אף אחד לא אמר לי משהו בפנים, אבל הכל מאחורי הגב עשו ממני סוג של בדיחה, שאני אפילו לא יודע מה יש להם נגדי, ואני ממש נמנע מלעשות בלאגנים ולהגיב פה לאנשים, לא להגיע לאי נעימות, כי בשביל מה? באמת שלא בבית ספר, ולא בצבא לא בשום מקום חוויתי התנהגות כזאת נגדי ואמירות כאלה.
אני כבר חצי שנה פה ואימצתי לי כלב מהבדידות שבתכלס זה החבר היחיד שלי פה חח ועוד בנאדם בן 50 שמאוד עוזר לי ומנסה לארח לי חברה ולהזמין אותי לארוחות שישי, באנדם באמת טוב אבל אני מרגיש ממש מסכן שהוא עושה את זה מרחמנות. נשאר לי פה עוד חצי שנה לחוזה (שדווקא העבודה פה מחזיקה אותי, אני ממש אוהב אותה) ואני לא יודע איך להעביר אותה זה ממש גורם לי לערער על עצמי למה מתנהגים אלי ככה