זה לא שאני שונא את העולם, אני לא מבין אותו, איך מבינים אותו?

היי ,
כבר מאס עלי לרשום שוב פעם ושום פעם ושום פעם את סיפור חיי ..
להגיד פה , להגיד בפורום לעזרה עצמית , להגיד לפסיכולוג, להגיד , לידיד , להגיד לידידה , להגיד לקבן
באמת שמאס עלי אבל אגיד ואתם תרשמו משהוא ואני אלמד מזה קצת , ושום פעם ארגיש לבד ואז שום פעם ארשום ואז תרשמו שוב ושוב ושוב...

אז מה הבעיה ?
הבעיה היא שהתסכול שיש לי , הסממני דכאון ועצבות שעברתי 4 שנים , מגיל 15 עד עכשיו ולקיחת כדורים אנטי דכאונים עד לפי שנה בגלל שאני לא מתמודד טוב עם החיים לפחות לא בצורה הכי טובה , עם החוסר הבנה שלהם , הרקנות החברתית~ אנושית שלי..
וכמובן איך אפשר שלא הפחד שלי מאנשים , מהדעו תהקיצוניות שלי וכן לפעמים דעות קצוניות היא סמל להראות היי אני מרגיש קצת לא סוציאליסטי בבקשה עזרה? , מהתפיסה שלי על עצמי שמשמידה כל דבר טוב וכל חלקה טובה , על המשפחה שלי ועל העולם..
אני פשוט יצור שרוב חייו באמת היה בבית , במיטה ישן לא שיחק בחוץ , לא דבר יד כתוצאה ממשחק או השתוללות של ילדים , לא תקשר עם ילדים שהיה ילד מחוץ לזמן בית הספר , היה בבית שאומר לי אל תצא לבחוץ כי מסוכן ותוכל למות , להדקר , לריב עם אנשים , ומצד שני צעקות בתוך הבית קללות מצידי ומצד אבי , כאוס נחמד ..

כל זה גרמו לי להיות סוג של בחור שרוצה להכיר , מנסה להכיר את הצד הטוב של העולם, של האנושות , של השמחה בין אנשים!!
אבל לא יכול , למה ?? כי מקום המגורים שלי לא מאפשר את זה , רחוק מכל חברי .. , במקום שלא מצמיח אותי אישית בכלל! אלה לפעמים רק מוריד לתהום הכאב וריקנות..
חשבתי המכינה הקדם צבאית תעזור לי , טעיתי שם הדכאון חזר, החרדה החברתית היית גדולה מאד עד שלא דברתי חצי מכינה עם אם אף אחד..
הבנים הזכירו לי מה לא טוב בלהיות עם אנשים שדומים לאבא שלי מתי שהוא עצבני , הבנות חלקם היו נחמדות יותר אז איתם יותר התחברתי והיה לי כיף , כי יש לי קושי להתחבר עם בנות אבל לבנות יש איטלגציה רגשית יותר עמוקה מרוב הגברים שאני מכיר .. , כי כל הבריונים שהיו עלי היו גברים , אבי הוא גבר, זה נכון שגם בנשים יש רע כמו בכל דבר אבל מי שגרם לי להשרט קצת יותר בגלל המחלה שלו והאופי שלו היה גבר .. אבי..

אני בתוך שיש גברים לנשים נחמדים , גם אבי ואימי נחמדים פשוט הם גורמים לי כאוס קטן ולא נחמד ולא רק הם אשמים.. אני אשם , אני שלא עושה יותר מידי ורק בוכה על חיי ללא חברים , לא קשר אנושי חם שבמקומו פורנו מנסה להחליף את הקשר מה שדיי חולני ועצוב..
ועם בהרבה זמן אני עושה סקס עם גבר גם כי אני חרמן אבל יותר חשוב כי אני רוצה מגע אנושי חם ואוהב אפילו לכמה דקות , בגלל זה אני בפורמים רוב חיי , בגלל זה אני רוצה לפעמים שאנושות תושמד כי אני לא מבין איך מרגישים נעים בלב , או שאני מבין אבל לא שם את ידי על זה ומרפה את הפצע הנפשי שלפעמים מוציא כאב, תסכול ויאוש עלי , על משפחתי החמודה ( היא חמודה אני רוצה לתקן אותה .. וככה להצליח לבנות ממנה משאבה לחיים טובים יותר!!)

אני רוצה קשר אנושי , כי שיש לי את זה מספר אחוזים קטן לעומת חיי על כדור הארץ!! שיש לי את ההרגשה החמימה מאד בלב אני שמח מאושר ורגוע;
וזה לא שלא נסתי ללמוד פסיכולוגיה מספרים ומאינטרנת , אני מנסה ולומד למרות שאני לא בבנדאם שלומד הכי יעיל והגיוני בעולם אבל ניחה
אני פשוט רוצה קשר אנושי חברתי שירגיש בו טוב , ואני בטוח שיש לכולם את הזכות המוסרית - אנושית להרגיש טוב למרות הריקנות והחוסר ..

זה מזכיר לי שהתנדבתי הרגשתי לפעמים טוב עם אותם האנשים שהיו צריכים אותי את הגוף החומרי שלי והמילה החמה , אבל אני מרגיש שבגלל נסיבות חיי האמפתיה שלי נפגע ואני אשמח לרפות אותה אבל איך איך אני יכול להיות אמפטי עם כואב לי ! עם אני בודד!
עם שאני יוצא לבלות עם חבר ברחובות ירושלים בלילה אני מגיע למצב שאני עצוב בגלל שלעולם יש מבטים חלולים של שתייה ובריחה מהחים ,וזה מזכיר לי את אבי וכאב שיש לאימי..

עולם מסובך ולפעמים דוקר אבל בתוכו יש אנושיות צחוק , שמחה וכיף כמו הסברס , מלא הקוצים אבל פרח מתוק סך הכל?

ולסיכום כמו שאמר לי מדריך פעם , תראה יש לך עצים יש לך עננים למה אתה עצוב ?
אני חושב שכולנח גם אלה שלמזלי לא סבלו מדיכאון חמור וחרדה חברתית מבינים שלצערנו במבט של האדם זה לפעמים לא מספיק,
אשמח לעזרה, תגובה ,

יום נחמד ואופטימי יותר לכולם , כי תכלס זה הפילוסופיה הכי טובה בחיים



לול זה שאני מדבר על אבי ועל אנשים שונים כגורם בעיה זה לא אומר שעברתי פגיעה כל שהיא מלבד זה שהנפש שלי התבלבלה ויצרה מנגנוגי הגנה כגון דכאון , עצבות ריקנות וכנאנה וכאנה , וחרדה חברתית לא מוגדרת ( אז למערכת האוטומטית פאק זה בולשיט הכל טוב אני חיי ואוהב את החיים בסך הכל ומנסה להבין אותם טוב יותר , ופאק יש אפשרות לכולם לחיות את החיים בצורה יותר אופטימית וטובה)