סרטון גרפי ממש קשה יכול לגרום לפוסט טראומה? עזרה

המצב פשוט על הפנים, גלשתי באיזה אתר שהוא תמים לגמרי ולא ציפיתי לדבר כזה שיקרה. ובטעות לחצתי על קישור פתע זר והופיע סרטון מזעזע ממש, שאני אפילו לא יכולה לתאר כמה הוא נראה אמיתי עם מוות ודם ואני חושבת שהתפתחה לי טראומה קשה... בהתחלה ניסיתי להדחיק את זה ואמרתי שזה בטח שטויות כי זה בסך הכל סרטון ולא חוייה אמיתית אבל זה לא עבד... המשכתי את חיי כרגיל וניסיתי לעשות הכל כדי שזה יעבור כי התחלתי להרגיש שזה ממש משפיע עלי, להתעסק בדברים אחרים, לראות סרטונים מצחיקים, אבל זה רק המשיך להחמיר לי את המצב... בחודש הראשון זה היה רק פחדים וחרדות שנדדו את השינה שלי בלילה, מינימום אכילה בלי תיאבון ולאט לאט גם הפסקתי להתעסק בתחביבים שאני אוהבת ולעשות את הדברים שאני רגילה לעשות בשגרה. זה פשוט הרס אותי לגמרי ורק המשיך להרוס, עד למצב שזה נהיה עניין ממש אובססיבי, ואני לא יכולה להוציא את התמונות הקשות האלה מהראש או את המחשבות על זה. אני פשוט סובלת מכל שניה שאני חושבת על זה וזה אפילו לא בשליטתי, מחשבות פולשניות שכמעט רצות לי בראש כל היום על מה שראיתי. חשבתי שזה יעבור מעצמו אבל עכשיו המצב הזה נהיה גרוע יותר, אני באמת לא משקרת שאני אומרת שאני מוצאת את עצמי בוכה כל יום לפחות 4-5 פעמים בלי שאף אחד רואה ואפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני לא יכולה לשלוט בדמעות. זה קורה לי אפילו בטבעיות גם כשאני הולכת ברחוב, רואה טלוויזיה, הולכת לקופת חולים, לחברים, ומתאפקת שהדמעות לא ירדו ליד אנשים אבל הם בטח שמים לב לזה כי אני לא יכולה כבר להסתיר, זה נהיה סיוט בלתי נסבל ואני מרגישה כמו בסרט אימה. אני מנסה להתמודד עם זה לגמרי לבדי בלי שום עזרה כבר 3 חודשים או יותר ולא מצליחה, אני מרגישה שזה גורם לי לקרוס נפשית ואני לא מבינה מה לא בסדר איתי..איך הגעתי למצב כזה? זה בסך הכל סרטון, ולא חוייה אמיתית, אבל זה הרגיש לי מוחשי וקשה כל כך וזה משום מה השפיע עלי כמו חויה אמיתית בעיניים. אפילו לישון בלילה אני לא מצליחה, אני מתעוררת מסיוטים ונשארת ערה כי אני לא מסוגלת להירדם עם כל המחשבות והתמונות הקשות האלה, אפילו לאכול אני לא מסוגלת ואמא שלי מודאגת. אני אוכלת אולי רק פעם אחת בבוקר ואחת בלילה אם בכלל. אני מרגישה כמו ילדה קטנה בטראומה ומתביישת בזה שאני בת 18 והגעתי לכזה מצב.. אני לא מסוגלת לספר על זה לאף אחד, מפחדת שיצחקו עליי או יזלזלו, אני לא יודעת איך לפנות לעזרה, אני לא מסוגלת לספר למשפחה ומנסה להימנע מהם ובורחת להיות לבד כדי שלא יראו אותי בוכה.. הם גם לא יבינו ולא נראה שהם כל כך שמים לב למצב שלי.. מבחינתם אני פשוט מתנהגת מוזר והם מתעלמים. אני גם פוחדת לספר לאמא שלי כדי לא להעציב אותה יותר.. יש לה מספיק צרות על הראש ואני מרגישה שזה יוסיף עליה נטל נוראי..במיוחד שעכשיו יום כיפור עוד מעט, זה לא מרגיש הזמן הנכון לספר לאף אחד בגלל כל החגים והעומס.. אני לא יודעת יותר איך לעזור לעצמי ומפחדת שזה יהיה קיצוני. קשה לי לשמור את זה בבטן ואני יודעת שאם אני אמשיך לשמור לעצמי אני פשוט אקרוס באיזשהו שלב כי אני על סף בכי כל יום.. אני מפחדת מהחגים ומהכל בגלל כל האינטנסיביות הזאת והסביבה המלאה 24/7, אני פשוט לא מסוגלת להכיל אנשים מסביבי ומפחדת שזה יפגע בי או באנשים. אני לא מבינה מה קורה לי. אבל זה ממש משפיע עלי, אין לי אף אחד לדבר איתו על זה, גם לא עם חברים, ואין לי את האומץ. בקרוב אני מתחילה ללמוד במכללה (יכול להיות שחודש הבא) ואני לא יודעת איך אני אצליח לתפקד עם זה, אני לא חושבת שאני מסוגלת להמשיך כרגיל בלי עזרה. פחדתי ממש לכתוב את השאלה הזאת כאן כי אני גם לא מסוגלת לדמיין מצב שיקרה משהו דרמטי בעקבות הפנייה לעזרה הזאת ששפכתי את הלב כאן.. אני ממש אובדת עצות, רוצה עזרה, ומצד שני מפחדת מעזרה והתערבות חיצונית שתערב את המשפחה. בבקשה תעזרו לי, מה אפשר לעשות?