היי אני בת 16 כיתה יא. אני לא יודעת כלכך איך להסביר את זה ואיך לנסח את עצמי טוב... אבל ננסה. משנה שעברה אני בוהה באנשים באופן מוגזם בלי לשים לב, אצלי ההבעות פנים הן נורא מוקצנות , אם אני לא יאהב אותך אז יראו את זה על הפנים שלי, וכך כל הרגשות שלי... ממש רואים את זה על הפנים שלי. אומרים שאפילו אפשר לקרוא אותי כי ישר רואים את מה שאני מרגישה. כל הזמן אני בוהה באנשים אבל האנשים שמכירים אותי הם יודעים את זה אבל עדיין לפעמים זה מרגיש לי שהם לא מבינים את זה ואני באמת חושבת שיש לי בעיית בהייה (איך שלא רושמים את זה.. ) המחנכת שלי סיפרה לי ולהורים שלי בשיחת הורים שיש הרבה מורים שמקבלים ממני רושם לא טוב בגלל הבעות הפנים שלי ובגלל הבהייה. אני באמת באמת לא מתכוונת לגרום לאחרים להרגיש לא נעים , לפעמים אומרים לי שזה נראה כאילו אני רוצה לרצוח אותם ... זה באמת לא נכון! כל פעם כשמעירים לי על זה זה עושה לי לא טוב ואני חשה ברע וזה מוריד לי את הביטחון ואני נהיית מעורערת על עצמי וביקורתית על עצמי עוד יותר ממה שאני (אני נורא ביקורתית כלפי עצמי) . אני באמת לא מתכוונת לזה ואני שונאת את הבעיה הזאת ואני מנסה כל הזמן לא לבהות ושלא יראו את הפרצופים ואת ההבעות פנים אבל זה חזק ממני ואני עושה את כל מה שאני יכולה כדי למנוע את זה. חשוב לי לציין שאובחנתי עם בעיה של הבנת הנקרא וזה נראלי גם סוג של קשב וריכוז. ועוד משהו שלא קשור לזה , כל הזמן דברים מהעבר שלי צפים לי שוב בחיים וזה לא בהכרח דברים טובים ואני לפעמים מצטערת על מה שעשיתי מאוד ואומרת לעצמי כמה שאני מטומטמת שעשיתי את זה. וזאת עוד בעיה שיש לי, אני לא חושבת לפני שאני אומרת דברים או עושה דברים.. גם על זה קשה לי לשלוט. בבקשה אל תהיו ביקורתיים כלפיי, אני גם ככה מאוד ביקורתית כלפי עצמי. לכל מי שעונה תודה , אני מאוד מעריכה את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות