כרגע לא ברור לי איפה הדברים עומדים. מה עליי לעשות?

שלום אנשים יקרים.

קצת רקע: אני בן 42, בחור נורמטיבי למדי, מתגורר במרכז בדירה שלי, אקדמאי ועובד בתעשיית הייטק.

התברכתי בפרנסה טובה ובכישרון בתחום בו אני מתעסק, אולם בתחום הזוגיות אני נופל שוב ושוב אכזבה.

הפעם אני ממש שבור רגשית ואני אינני מצליח לתפקד מזה זמן רב. אציין שאני סובל מתקופות בהם מצב רוחי ירוד ביותר ואני מטופל כבר כמה שנים בכדורים נגד דכאון - ציפרלקס במינון נמוך.

הסיפור שלי מתחיל לפני שלוש שנים בהם הכרתי דרך הפייסבוק בחורה מרוסיה, שלימים עשתה עליה לארץ על דעת עצמה לפני שנה וחצי.

רצה יד הגורל ועם עלייתה לארץ התחלנו לצאת, ואף כמה חודשים אחרי זה היא עברה לגור אצלי.

היא בחורה יוצאת דופן, סקסית טובה ומתוקה שלא דורשת דבר ממני ומעניקה הרבה הרבה מעצמה. כמה חודשים ראשונים המצב היה נפלא, היתה בנינו הרבה כימיה אבל לפני קצת יוצר משמונה חודשים משהו נשבר. לצערי באותו הזמן אני נכנסתי שוב למצב ירוד מה שקילקל את הקשר בצורה משמעותית. כמו כן היות והיא התחילה לעבוד במקביל בשעות הלילה, כמעט שלא היה לנו זמן איכות ביחד. שנינו מצאנו את עצמנו לא פעם ישנים לבד, היא ביום ואני בלילה והדינמיקה בנינו היתה לא בריאה.

כמו כן אני איש חם, בן עדות המזרח שאוהב אנשים סביבי משפחה ולדבר, לפתוח את הלב, והיא הרבה יותר קרה ומנוכרת. היא לא התחברה למשפחה שלי מה שהפך להיות עניין בפני עצמו ולא היתה זקוקה לשיחות הנפש שאני כו זקוק להם. היא גם ציינה בפני שהיא הרבה הרבה יוצר סגורה ממני, והיא אוהבת להיות עם עצמה. אני בדיוק ההפך אני אוהב לדבר לשתף להתקרב וזה היה לא פעם חסר. אגב התקשורת שלנו היא באנגלית.

אולם חשוב לציין שהיא היתה מאד טובה אלי, היא היתה עדינה ונתנה אהבה ויחס. היא ניסתה מכל הלב להתחשב ולהיות שם עבורי. ואני חושב שהיא עשתה את כל אשר היא יכלה. אולי גם בגלל שאני הייתי המשענת הכלכלית שלה ומנטלית שען אין לה אדם אחר פה מלבדי. אבל השורה התחתונה שהיא אבל לא באמת ידעה איך לאכול אותי וגם אני לא אותה.

אנחנו שנינו מגיעים ממקומות מאד שונים, אני בחור מאד רגיש והיא מאד מאד חזקה נפשית, ולעיתים זה היה נראה לה מוזר לראות אותי עצוב ואפילו פעם בוכה. היא גם אמרה לי שגבר לא צריך לבכות שכן גבר צריך להיות חזק והיא מחפשת גבר חזק לידה.

עם זאת אני יודע שאני הייתי טיפש ולא ידעתי לקבל אותה כמו שהיא. היו לי הרבה תלונות ועשיתי לא מעט טעויות בכך שהתלוננתי רבות בפני חברי שאני רוצה להיפרד, וגם לעיתים אני מאשים את עצמי שהייתי בן זוג נוראי כלפיה. לא מתחשב, לא עוזר, ממש עסוק רק בדכאון שלי ובעצמי. שאני מסתכל עכשיו לפעמים אני נזכר ואומר כמה לא בסדר יכולתי להיות. להעיר לה על נעלים שפה ליד הדלת או שטויות אחרות. הכל שטויות אבל פשוט לא נתתי לה להרגיש לפעמים שזה גם בבית שלה.

היום אני מבין זה שפחדים שלטו בי, כמו העובדה שאני לעולם לא פגשתי את המשפחה שלה, ומהמעט שהיא סיפרה לי עליהם התמונה לא היתה נעימה במיוחד. לי היו סרטים בראש לעיתים שלא ממש הרגשתי למה היא רוצה להיות איתי והאם יש סיבה נסתרת. אתם יודעים הסטראוטיפ הרגיל של רוסיה וכו... ( כמה זה נורא שאני כמושפע מסיפורים ). כל זאת מה התברר לי כטיפשות נוראית מצידי שכן כל מה שהיא רצתה זה אהבה ומשפחה.

מה שכן היא לחצה לא פעם להיכנס להריון, מה שהגיוני בסך הכל לאור העובדה שהיא בת 41 אבל משהו בתוכי לא איפשר לי זאת. וגם פה זה היה מאד מעליב כלפיה ואני באמת מצטער ומתנצל.

היו עוד כמה ריבים פה ושם, כולל נסיעה לחול ביחד שבו הייתי במצב כל כך ירוד שאני מעדיף לשכוח את הנסיעה הזאת.

חשוב לי לציין אלמנט נוסף שהוא הקושי לי להיות תומך כלכלי, שכן כמעט ב95 אחוז מהמקרים זה אני ששלמתי והוצאתי ולא הרגשתי שיש פה שיוון כלכלי. למרות שמסכנה אי אםשר בכלל להשוות את הכסף שאני מרוויח לכסף שלה.

לצערי אחרי שנה שגרנו ביחד, היא אמרה שהיא רוצה להיפרד. היא אומנם המשיכה לגור עימי כמה חודשים אולי בתקווה שהדברים יסתדר, אבל דווקא ביום שהיא סוף סוף עזבה את העבודה אני כבר לא הייתי מסוגל ואמרתי לה שאני רוצה להיפרד.

כל הפחדים שלי התגלו כשטות אחת גדולה שכן היא עזבה היא לא ביקשה דבר. אני מנגד התהפכתי פה באופן חד משמעי לכיוון השני.

אני עזרתי לה למצוא דירה, קניתי לה כל מה שהיא היתה צריכה, ניקתי, סידרתי ועשיתי כל מה שנדרש בביתה החדש. חתמתי לה כערב לדירה, דאגתי לה לאוכל ולכל מיני הוצאות.

כמו כן ניסתי לבקש ממנה שננסה שוב. לקחתי אותה לחול בחגים, שלמתי על הכל. פינקתי אותה בכל מה שהיא רצתה. בגדים, נעלים מסעדות הכל. והיתי הכי הכי מכבד. היא היתה מאד קרה אלי בכל הטיול הזה, אבל לא האשמתי. זה היה ממש סמוך לפרידה אז הנחתי לזה הרגשתי שיש לה זכות.

אחרי שחזרנו אני המשכתי לחזר אחריה, כל מה שהיא ביקשה עשיתי ומעבר. לקחת אותה מעבודה, פגישות בירושלים, לדאוג לה לכל מיני אישורים. ממש כל מה שהיא רוצה אני עומד דום. מתקשר כל יום, שולח לה הודעות דורש בשלומה. פרחים, אוכל מרקים. הכל באמת שאני מנסה הכל.

לעיתים היא קצת חמה אלי, אבל לרוב היא קרה. לא שואלת בשלומי ולא מראה עניין. הרחקתי לכת עוד יוצר ואמרתי לה שאני רוצה להתחתן איתה כי אני אוהב אותה. ואני באמת אוהב אותה. היא אומנם שונה אבל תמיד יהיה משהו אין מושלם. אמרתי לה אני מוכן להתחתן ילדים הכל. אני שלך והיא הסכימה.

בפועל אבל היא לא מראה נוכונות. היא אומרת שכן אבל בתכלס היא לא. ואני כל כך מנסה. ביקשתי סליחה עשרות פעמים, ביום כיפור, ממש ביקשתי מחילה וסליחה מבורא עולם. אמרתי לה עשרות פעמים שאני אוהב אותה. אני מתייחס אליה כמו מלכה, אבל אני לא זוכה ממה ליחס כמעט.

שתקתי במשך ארבעה חודשים כמעט, עשיתי הכל. אבל הבאר יבש. הוצאתי לא מעט כסף על מסעדות מתנות פינוקים על כל התקופה הזאת, לערכתי קרוב ל 20 אלף שקל, והיא גם יודעת שאני כבר הלכתי לקנות טבעת.

אבל בסוף שבוע אחרון אמרתי לה שאני רוצה לבלות איתה את סוף השבוע. להיות איתה. לישון ביחד. לא רציתי סקס אני מוכן להמתין עם זה אבל רוצה לחבק אותה ולאהוב אותה. היא אמרה בתוקף שהיא רוצה לישון לבד ושאני לוחץ אותה. שזה כבר יוצר מידי בשבילה והיא התחילה לבכות וניתקה את השיחה.
רק לפני שבוע שאלתי אותה אם היא רוצה להיות איתי והיא אמרה שכן במפורש.

מאז כתבתי לה שאני רוצה לראות אותה ואני לא לוחץ פשוט רציתי להיות איתך. היא קראה את ההודעה אבל לא ענתה. יש לי יום הולדת עוד שבוע והיא תכננה לסוע לאילת איתי לטיול, אבל כרגע לא ברור לי איפה הדברים עומדים. מה עלי לעשות?

אני לא מצליח לישון, לאכול לעבוד אני בוכה רוב היום וממש מרגיש אומלל. כועס על עצמי ופשוט צועק לעזרה