אני קמצנית מדי? להיות כמו כולם ולבזבז? הפסדתי את הילדות שלי?

היי
אשמח גם שתעלו את השאלה לפייסבוק שאשמע עוד דעות
אני בת 20 מהצפון ואני באתי מבית שבו לא היה כלום, אני זוכרת בתור ילדה שיש מסיבת כיתה ומזמינים פיצות ואני לא אוכלת כי להורים שלי לא היה כסף לתת לי 10 שקלים ומסתכלת על כולם אוכלים ונהנים.. עברו מעל 10 שנים מאז והתמונה הזאת חרוטה לי בראש
או שבחיים לא יכלתי ללכת ליום הולדת של חברה כי לא היה לנו כסף לקנות מתנה ובחיים לא הייתי בסרט או קנו לי בגד חדש.. תמיד היו לי אותם בגדים כל הזמן
בקיצור.. הבנתם את העניין. היינו עניים ורעבים. בבית תמיד היו חובות וריבים על כסף ואמא שלי ואבא שלי עבדו כמו משוגעים כדי שיהיה מינימום של אוכל ותשלומים לבית ספר ותרופות לאחי החולה ותמיד הייתה דאגה מטורפת וספרנו כל שקל שהוצאנו
זה הרקע שלי
אני במצב אחר לגמרי היום אבל בראש שלי אני עדיין חרדה לגבי הכסף שלי
אני ידעתי בגיל צעיר כבר שאני אתנהג שונה לגמרי, אני אלמד, אחסוך, אני ראיתי בתיכון את הבנות שההורים מממנים אותם ואת הכסף שהן מרוויחות הן בזבזו על ציפורניים, בגדים, מסעדות ומלונות בתל אביב ואילת (למה ילדה בת 17 צריכה לצאת כל שבוע למסעדת יוקרה לאכול סטייק בתל אביב?) ואני בגיל 16 התחלתי לעבוד וגם הרווחתי מעט כי זה היה תוך כדי הלימודים, את רוב הכסף עזרתי בבית וחלק קטן חסכתי
בקיצור.. הפינוק שלי היה מקסימום סושי פעם בחודש או איזו חולצה למרות שיכלתי להרשות לעצמי יותר
כן יצא הדבר עברו השנים, הייתי מאוד שקולה בכסף ועבדתי כמו משוגעת אחרי הלימודים גם 12 שעות ביום לפעמים ואני בת 20 יש לי חיסכון של מעל 130 אלף בבנק, תוך כדי זה גם עזרתי בבית, קניתי אייפון מחשב ומזגן ודברים שהיו חסרים בבית. אני עושה קניות אוכל וכו' ויוצא לי פעם ב.. לקנות בגד או ללכת לחתונה לשים כסף ודברים כאלה..
בנוסף יש לי אח בן 14 שההורים לא תמיד יכולים לקנות לו בגדים חדשים לבית ספר ולתת כסף לבר מצווה של חבר.. אז אני גם נותנת לו כסף פה ושם ומפנקת אותו מפחד שהוא יחווה את כל החוסר שאני חוויתי בילדות ושלא יהיה חלילה במצב שהוא שונה מאחרים כי בא מרקע שונה
הכסף אצלי שמור לימים שחורים וללימודיי ההנדסה שאני עתידה להתחיל שנה הבאה
לא רוצה להיות סטודנטית שצריכה לקחת הלוואות וגם אין לי עזרה מההורים במימון הלימודים
אני מאוד מודעת למצב הכלכלי של היום וכמה קשה לקנות בית וכמה השכירות יקרה
אני רואה בנות שהיו איתי בתיכון בסטוריז וכו', שכל הזמן במסעדות ובחו"ל ובנות 20 וטסו כבר מיליון פעם לחוץ לארץ קנו מלא בגדים במלא חנויות והיו במלא מסיבות ..
אין לי רצון לעשות טיול אחרי צבא ואמרו לי שאני מפסידה, אבל מה להוציא 40-50 אלף על כמה חודשים שחסכתי אותם במשך שנה רק כדי לבזבז זמן ולחזור למלצר כמו מסכנה שעות על הרגליים? לטייל אני יכולה גם אחרי שיהיה לי תואר ועבודה טובה ובית. והמסעדות והמועדונים פחות מעניינים אותי, אני אוהבת לצאת פעם בכמה חודשים למסעדה ולפנק את אחי באיזה ארוחה טובה
אנשים סביבי אומרים שאני כמו זקנה והדרך שבה אני מתנהלת היא לא טובה ואני מפספסת את הילדות שלי ואתחרט על זה בעתיד
אבל הם באו מבית עם כסף שתמיד יהיה ותמיד יהיה מי שיעזור אם ירצו לקנות דירה או אוטו או לעזור בשכר לימוד וכו'
מה אתם חושבים עליי לעשות? לשחרר ולעשות את כל מה שבני גילי ומעלה עושים ולחיות את החיים הטובים בלי לדאוג לחסוך?
אשמח לעצות ומה אתם חושבים בכללי על בחורה כמוני? אני קמצנית? גברים היו חושבים עליי שאני זקנה באופי או פשוט יותר בוגרת?