"אתה בעלי, התפקיד שלך הוא לתת לי", איפה עובר הגבול הכלכלי?

נשואים 3 שנים, ללא ילדים.
לא מתנהלים מחשבון משותף.
הוצאות הבית בערך 7,000 ש"ח בחודש שכירות, ארנונה, קניות, חשבונות וכו'
סיכמנו שהיא מעבירה 2500 כל חודש לטובת הוצאות הבית.
בהמשך, היא טענה שקשה לה ולכן סיכמנו 1500 במקום.

בחודשים האחרונים גם הסכום הזה לא עבר.
בחלק מהמקרים בהסכמתי. למשל, אמא שלה היתה צריכה עזרה כלכלית, אמרתי לה שתעביר לה במקום אלי.
במקרים אחרים מתוך רצון לעזור לה, פשוט ויתרתי על חלק מהסכום.

היא עובדת ומרוויחה משכורת מכובדת.
אני לא מנהל לה את החשבון, לא בודק על מה היא מוציאה את הכסף שלה ולא מצפה שכל שקל שלה ילך לבית.
כן הייתי שמח לראות שחלק משמעותי יותר מהכסף הפנוי שלה הולך לחיסכון ולמטרות משותפות שלנו לעתיד.

הבעיה מבחינתי היא כבר לא ההשתתפות בהוצאות הבית, אלא הציפייה ממני מבחינה כלכלית.

היה בינינו פיצוץ. מבחינתה אני אמור "לתת" ולפנק אותה.
מבחינתי אני כבר נותן הרבה מעבר להוצאות הבית, ובכל זאת אני מרגיש שכל מה שנעשה מהר מאוד הופך למובן מאליו ויש מיד דרישה לדבר הבא.

כדי לתת פרופורציה, כמה הוצאות ששילמתי בחודשים האחרונים:
אפריל 2,000 ש"ח על שיער ובגדים.
מאי 1400 ש"ח על בגדים.
יוני תיקון לרכב שלה 3200 ש"ח, בגדים 600 ש"ח.
יולי חופשה בארץ 4000 שח, חנויות בגדים עבורה 2000 ש"ח
אוגוסט חופשה בחו"ל 11,500 מלון וטיסות, מסעדות אטרקציות ושופינג עוד 5,000

ברור לי שחופשות זוגיות היא הוצאה משותפת ולא "הוצאה עליה", אבל בדרך כלל היא זו שמעדיפה מלונות ורמה יקרה יותר.
אני מסתפק באופציה זולה משמעותית.

בנוסף, לאחרונה שילמתי כמעט 3000 שח טיסות ומלון עבור יום ההולדת שלה, כדי שתחגוג עם חברות.
למרות שאמרתי מראש שאני חושב שזו הוצאה כבדה כרגע כי אנחנו מתכננים טיול גדול ויקר בתחילת 2027.

כשאני מנסה לדבר על חלוקה מסודרת יותר בהוצאות הבית אני שומע משפטים כמו: "אני אשתך, לא שותפה שלך לדירה"
או כשאני מנסה להציב גבול לבקשות שלה "תביא לי כסף ל X" אני שומע "אתה בעלי, התפקיד שלך הוא לתת לי."

החלק שהכי קשה לי הוא לא אפילו הכסף עצמו, אלא התחושה שאין הערכה.
למרות כל מה שאני משלם ונותן, בזמן ריבים אני עדיין שומע שאני "קמצן", "לא גבר" או "קוקסינל".

אנחנו נמצאים בטיפול זוגי כבר יותר משנה, גם בגלל חוסר ההסכמה הכלכלית הזו וגם בגלל בעיות אחרות במערכת היחסים.
את הטיפול הזוגי וגם חלק מהטיפולים האישיים מימנתי עד היום בעצמי.

חשוב לי גם להיות הוגן ולא להציג את עצמי כצד המושלם.
היו במערכת היחסים שלנו גם התנהגויות קשות ולא תקינות מצדי בעבר, וזה חלק מהסיבה שאנחנו בטיפול.
אני לא טוען שכל הבעיות בינינו נובעות ממנה.
אבל בנושא הכלכלי אני באמת מתחיל לתהות אם יש בינינו פער תפיסתי לגבי זוגיות.
האם נישואים משמעותם שאני אמור לשאת ברוב הוצאות הבית ובמקביל לממן גם חלק גדול מההוצאות האישיות שלה, בזמן שההכנסה שלה נשארת ברובה לשימוש שלה?

אני בעיקר מנסה להבין אם אני רואה את הדברים בצורה מעוותת בגלל התסכול שלי, או שהציפיות שלה ממני באמת לא סבירות?

אשמח לכל עצה ועזרה שלכם

תודה,
גבר מתוסכל