אני והחבר הכי טוב שלי התמזמזנו. איך לדבר איתו על זה?

היי כולם. זה סיפור די מסובך. אני והחבר הכי טוב שלי הכרנו בצבא. שנינו היינו שני בנים יחידים במשרד של שמונה. לפניו אף פעם לא היו לי חברים. תמיד הייתי מופנם וביישן ובמשך תקופה ארוכה עשו עליי חרם בבית הספר כך שעוד יותר חששתי להתחבר עם אנשים ולא סמכתי על אף אחד. אבל איתו היה "קליק" מיידי. התחברנו מהר מאוד והוא עזר לי לצבור ביטחון עצמי, לצאת מאזור הנוחות שלי ולהיות יותר שמח במי שאני. עזר לי להוציא רשיון, לעושת דיאטה ושינוי תדמית והפכתי לגרסה משופרת של עצמי והכול בזכוץ התמיכה שלו. וגם אני עזרתי לו בדברים, בעיקר בפאן הרגשי. מכל החברים שלו, הוא אמר שאני היחיד שלא מפחד להביע רגש ואני היחיד שהוא מרגיש מספיק בטוח בשביל לבוא ולדבר איתי על הבעיות שלו ולהתייעץ כי הוא מרגיש שהחברים האחרים שלו "תופסים ממנו" ואם הוא יהיה בקרייסס מסויים, הם רק ילעגו לו. עזרתי לו ותמכתי בו בהרבה דברים וזה הגיע למצב שפעם אחת הוא אמר שאם לא היה פוגש אותי, הוא היה מגיע "לדרכים אפלות". החברות בין שנינו נשארה גם לאחר הצבא. המשכנו לראות אחד את השני, לדבר ולהתייעץ. אפילו אנחנו לומדים כיום באותה האוניברסיטה (שתי פקולטות שונות).

אני במהלך השנים התאהבתי בו. מעולם לא התאהבתי באף אחד או אחת. אבל הוא האהבה הראשונה שלי. אבל ידעתי שהוא סטרייט (או לפחות כך חשבתי) ובמהלך הזמן שאנחנו מכירים היו לו שתי בנות זוג והוא באמת אהב אותן. אני ידעתי שלא יקרה משהו מעבר לחברות טובה וכנה בין שנינו כי הוא סטרייט ואני לא מרגיש מוכן לצאת מהארון.

לא רוצה לומר מה קרה אבל יצא מצב שנכנסתי לקרייסס משפחתי ואני הרגשתי לבד. כל המשפחה מהצד של אבא שלי יצאו נגדי. הייתי מאוד נסער באותה התקופה ורק הוא עמד לצידי ותמך בי. הדבר הזה קירב בינינו עוד יותר והוא אמר לי "אני תמיד אהיה כאן לצידך" ונתן לי נשיקה על הראש כאשר הוא חיבק אותי בזמן שאני מתאמץ לא לבכות. כאשר הקרייסס המשפחתי שלי נרגע, הוא גילה שבת הזוג שלו בוגדת בו. רוב החברים שלו דווקא די לעגו לו והוא הרגיש נבגד גם מהם. היינו בדירה שלו כאשר סיפר לי את מה שקרה ואני המשכתי לתמוך בו. הוא בכה, בפעם הראשונה אי פעם שראיתי אותו בוכה. הוא שפך את הלב שלו אליי וסיפר לי עד כמה הוא רוצה לעמוד בציפיות של כולם אבל כאשר הוא מגיע לנקודה בה הוא צריך תמיכה, כמעט כולם רק לועגים לו. הוא אמר לי "אתה היחיד שבאמת דואג לי". לא יודע למה הייתי צריך לומר את זה, אני חושב שאולי עשיתי טעות, אבל סוג של סיפרתי לו שבאמת הייתי מאוהב בו, זה היה הדבר הכי קרוב שעשיתי ליציאה מהארון. הוא התסכל עליי לתוך העיניים, ואחרי כמה שניות הוא נישק אותי בפה. בלי לומר כלום שנינו התקרבנו אחדד לשני והתחלנו להתמזמז על הספא אצלו בסלון. במשך עשר דקות. זה לא הגיע ליחסי מין (המקסימום שעשינו זה להוריד חולצות אחד לשני) אבל כן מדובר בעשר דקות מושלמות מבחינתי. הוא יודע לנשק כל כך טוב. בזמן הזה אני הרגשתי שעמד לו וגם לי עמד. זה היה מלא תשוקה. יכולנו להתמזמז לנצח אבל אז צלצול הטלפון שלו עצר אותנו. אני אמרתי שיש לי מבחן ללמוד אליו ויצאתי מהדירה שלו והלכתי לדירה שלי. חשבתי במשך שעות על המזמוז הזה, החוויה המענגת הזו ובערב אפילו היו לי חלומות אירוטיים על שנינו.

במשך יומיים לא דיברנו כל כך, כי מדובר באמת בחוויה מבלבלת עבור שנינו (כי אני די חשבתי שהתגברתי על ההתאהבות שלי בו והוא כנראה סטרייט). אני כתבתי לו כעבור יומיים שאני מצטער שלא יצרתי קשר כל כך. שמדובר בהחלט בחוויה שאותי בלבלדה כי אני ידעתי שהוא סטרייט ואני בעצמי לא יצאתי מהארון. אמרתי שכל צעד שהוא יעשה אני אקבל, וגם הוספתי שאולי המזמוז הזה היה בלהט הרגע, שהוא היה צריך תמיכה נפשית שאני סיפקתי לו אותה ויצא מצב כזה. הוא בין האנשים החשובים ביותר בחיים שלי ואני באמת לא רוצה להפסיק קשר איתו רק בגלל מזמוז חד פעמי. הוא כתב לי בחזרה שהוא תמיד אהב אותי, אבל הרבה יותר מסתם אהבה בין חברים, אלא אהבה רגשית. הוא פשוט רצה לרצות את כולם ולעמוד בציפיות של אחרים שהוא פשוט העדיף להתמקד בנשים. הוא אמר שגם אם לא נהיה בני זוג תמיד אשאר החבר הכי טוב שלו ולא חשוב מה יקרה.

עכשיו איך נוכל לדבר על זה פנים מול פנים? היחסים בין שנינו בטוח לא יהיו אותו הדבר במאה אחוז. אבל האם שווה להיות בזוגיות? האם זה באמת יהרוס מה בין שנינו? או שאולי עדיף לקחת את הסיכון ולתת לזה צ'אנס? אחרי הכול מדובר באהבה הראשונה שלי. מעולם לא הייתי מאוהב במישהו לא לפניו ולא אחריו. אני והוא כל כך אוהבים אחד את השני שאולי נוכל להיות בני זוג מושלמים. מה לעשות? איך לדבר איתו על כך?