אני ובן הזוג שלי ביחד מעל שנה אבל עדיין גרים כל אחד עם ההורים, ובערים שונות.
בגלל ההנחיות שפורסמו לפני שבועיים כמעט שאוסרות לצאת מהבית עד 100 מ' לא ראיתי אותו כמעט שבועיים.
שנינו לא יוצאים ממש מהבית והסיכויים שנדבקנו בנגיף מאוד נמוכים, הוא הבן אדם היחיד שאני מתראה איתו חוץ מהמשפחה שלי (שגם היא בסגר) ובגלל זה אני מרגישה שזה לגיטימי שאני אסע אליו או הוא אליי, אנחנו נוסעים אחד לשנייה במכונית ככה שאף בנאדם זר לא בא איתנו במגע, אני רק בבית (90% מהזמן בחדר) או איתו, וכנל גם הוא, ככה שלא נדביק אנשים נוספים.
לעומת זאת המשפחה שלו קצת יותר בלחץ מהמצב מהמשפחה שלי והוא חושש ששוטר יתפוס אותו בדרך עובר על הנחיות ויוצא מהבית לא למקרה חירום.
האם אני צריכה להשלים עם העובדה שלא אראה אותו עד שהמצב הזה ייגמר? אפילו אם זה ייקח חודשים?
זה גורם לי להרגיש שהוא לא מספיק רוצה לראות אותי, אחרת היה מגיע בכל זאת..
האם אני זו שמגזימה? אני צריכה פידבק ופרספקטיבות אחרות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















הקורנה ומה שמסביב
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2026