אחותי מפחדת ונמנעת מלראות אותי בזמן הקורונה

היי,

אז ככה אני גרה רחוק מההורים אני סטודנטית וגרה במרכז
אחותי גם גרה לידי , אנחנו בהפרש של 8 שנים ותמיד היינו חברות התרחקנו והתקרבנו
ולאחרונה אנחנו ביחסים קרובים רחוקים , בעיקר ארוחות שישי ושיחות וידיאו עם אחיינית שלי לפעמים. היא אמא בשנה וחצי האחרונות מה שריחק אותנו כי היא עסוקה רק בילדה שלה ואני לא באה בטענות אבל זה כן קצת מטריד לפעמים כי אין לי כאן משפחה אחרת חוץ ממנה ולפעמים לא מקבלת ממנה יחס של אחות גדולה.
מאז שהתחיל הקורונה היא נבהלת/נלחצת שאני באה אליהם וגם בקושי מזמינה, אפילו לארוחות שישי היא שולחת לי הודעה שעה לפני אם אני באה אז כבר הפסקתי לדבר איתה כמעט בימי שישי כי אני מרגישה שהיא לא כזה מעונינת שאבוא באמת.
גיסי ואני ביחסים טובים אבל גם לאחרונה מאז הקורונה הוא מתייחס אליי קצת בהתנשאות ובריחוק ושהייתי שם לאחרונה הוא גם מתרחק בגלל הקורונה וגם באופן כללי ואין לי ממש מושג למה (לפעמים עוקץ שאני לא באה מספיק) אבל בכל זאת אני סטודנטית ויש לי חיים ואני לא דודה במשרה מלאה. אני באה שאני יכולה ורוצה. בכל אופן לא מתייחסת לדבריו סהכ אני כן מאוד אוהבת את אחיינית שלי ונותנת לה את מלוא תשומת הלב שאני שם אצלם והיא מאוד מסתדרת איתי ואנחנו מאוד נהנות לשחק יחד. כרגע היא מפחדת שאבוא אליהם ואתקרב לאחיינית שלי וגם גיסי (למרות שהוא לא אומר לי הוא כנראה אומר לה) וזה בסדר אני מבינה. אחותי גם עובדת בבית חולים אז משם הפחד כי היא כן באזור שהוא יחסית מסוכן וגם גיסי הולך לעבודה לפעמים. חשו בלי לציין שהם לא נחפשים להרבה אנשים וגם לאותם עובדים כל הזמן לאורך התקופה הזו אז חשבתי שזה בסדר שאני יבוא נגיד מאוחר שאחיינית שלי ישנה וככה לא יהיה מצב שהיא תדביק אותי או אני אותה (שזה הפחד של אחותי)
אני גם נחשבת בקבוצת סיכון כי יש לי מחלה כרונית מה שגם מפחיד את אחותי אם אדבק , מהם או מאחיינית שלי כנראה. אז אמרתי שנשמור מרחק פשוט, ולא אשחק עם אחיינית שלי. אני אציין שאני גרה לבד ואין לי פה הורים דודים או משפחה אחרת חוץ ממנה, כבר לא נפגשת עם חברים או אנשים אחרים בגלל המצב. פשוט את אחותי תמיד ראיתי וגם הכי רוצה לראות ולכן זה קצת מוזר לי שלא נפגש אפילו אם נתאים את עצמנו לתנאים ונזהר.
בימים האחרונים בגלל הבדידות והלבד אני נפגשת עם מישהו שהתחלנו לצאת לפני הקורונה, אבל הוא נבדק ויצא שלילי אמא שלו עובדת במדא ושניהם נבדקו. הוא נפגש עם אותם אנשים מאז ככה שאני לא חוששת וחושבת בלי קשר שעם כל הכבוד לבריאות שלי ושל אחרים אני לא מסכנת אף אחד (אם אני שומרת על כללי המרחק ובוחרת אנשים ספיצפיים שרק איתם אני נפגשת) כי אחרת אני באמת נפשית אשתגע. ברור שאני לבד רוב הזמן אבל זה כבר מתחיל ממש לדכא אותי ואני לא רוצה להכנס לדכאון בדיוק מו שאני לא רוצה להדבק בקורונה באותה המידה. אני לוקחת סחכון מחושב. שלדעתי האישית והאחראית תעשה לי טוב נפשית, רק ממש לא מבינה מה הקטע של אחותי ואיך להתאים את עצמי ליחס שלה.
אם אפשר עצות בבקשה.. ואל תגידו לי רק להיות לבד כי אני עושה את זה רוב הזמן
במשך חודש. רוב האנשים בבית עם משפחות/ילדים/ יש להם עם מי לדבר אני בעיקר מדברת עם עצמי וזו תחושה נוראית אז אל תשפטו.
חוץ מזה אני צעירה וחסר לי כרגע כל כך הרבה בשביל להמנע מלהכנס לדכאון שגם ככה היה לי לפני הקורונה ואני מפחדת שיחמיר אם לא אראה אף אחד. זה באמת עושה לי טוב לראות בן אדם אחד לפחות. אני כבר לא מסוגלת להשאר רק בדירה לבד. לא רואה חברים ובלי בן זוג. אפילו חג עשיתי לבד עם הזום שגם בקושי היה.
אשמח לקבל רק עצות/הבנה לגבי מה אפשר לעשות עם אחותי. פשוט להבין שהיא מפחדת ודואגת ולשחרר מזה או לנסות בכל זאת להפגש איתה אולי רק לחכות בהמשך? יש לי מה בכלל להתעקש על זה איתה או פשוט לחכות שזה יבוא ממנה?