מרגיש שאהיה בודד לתמיד. איך למצוא חיבור מבחינה חברתית?

אהלן,
את האמת שאני לא ככ אוהב את המצב שאני נמצא בו, והייתי רוצה לנסות להיעזר בחכמת ההמונים.
השתחררתי מהצבא לפני שנתיים, בעיקרון יש לי הכל, ובאמת שלא חסר לי כלום. אבל אני בנאדם בודד.
אין לי חברים, אני ככה כבר כמה שנים, ובהתחלה התמודדתי עם זה דיי יפה, אבל את האמת שבזמן האחרון זה מתחיל להקשות כשזה משתלב עם קשיים אחרים.
שכל פעם אני מרגיש שהמצב הזה יותר מידי בשבילי ושקשה לי, אני עוצר לחשוב, ואני בעצם מבין שתמיד יש לי הזדמנויות, תמיד מזמינים אותי חברים מכל מיני מקומות, ואני אדם דיי חברותי, אני יודע לפתח קשרים ולהכיר אנשים. והבעיה היא שזה אף פעם לא מתפתח מעבר. אני אף פעם לא מרגיש את זה במאה אחוז. זה קצת מוזר להגיד את זה כי זה רק חברים ולא מערכת יחסים אבל לצורך העניין, אתן לדוגמא חברים שאני באמת מת עליהם וזה הדדי. כל כמה זמן אנחנו מארגנים איזה יציאה, כולם מאוד בעניין ואני מרגיש בפנים שלא מאוד בא לי, אבל אני גם לא יכול כל החיים להתלונן שאני בודד מסכן וכשמארגנים הכל ומזמינים אותי להגיד שלא בא לי. אז אני משנה חשיבה ואני הולך וזורם, עכשיו יש פעמים שאני באמת נהנה, ויש פעמים שפשוט לא סבבה לי, ולא כי משהו לא בסדר, לא יודע להסביר את זה, אבל פשוט לא ממש נהנה. אני מאוד אוהב להקשיב לעצמי, ולא אוהב לעשות דברים בכוח, ואם לא סבבה לי איפשהו אני הולך, בשורה התחתונה זה אף פעם לא ואוו, זה לא טירוף, זה נחמד. ולפעמים זה גם לא ממש בא לי טוב ואני חותך. ואז כבר אחרי כמה פעמים כאלה אני כבר לא בא מראש למרות שמזמינים אותי ומתעקשים שאני יבוא, ואחרי כמה פעמים כאלה כבר לא מזמינים ובצדק! כי מה הטעם אם אני אף פעם לא מגיע.
עכשיו העניין הוא שאני לא מוצא את עצמי בשום מקום, אף פעם. אני כמעט תמיד מצליח להכיר ולמצוא אנשים אבל זה אף פעם לא ואוו. זה תמיד נחמד – עד שאני מחליט לוותר על זה. וזה לא כי אני לא מוכן להשקיע, זה פשוט מרגיש לי חצי כוח, יש חיבור נחמד וזהו. לא מעבר
הבאתי את עצמי למצב שאני באמת לבד. אני לא יוצא בכלל, לא עושה שום דבר חוץ מעבודה.
העבודה שלי מאוד דינאמית,אני פוגש הרבה אנשים כל יום, וזה איפשהו ממלא את המחסור שיש לי. אז לתקופה ארוכה מאוד פוצצתי את עצמי בעבודה, עליתי על זה שלהיות בעבודה כל היום עם אנשים ולעשות דברים עושה לי הרבה יותר טוב מלשבת בבית כל היום ולא לעשות כלום. עבדתי בלי הפסקה.כמויות של שעות. לא עשיתי שום דבר חוץ מזה. בסופו של דבר יצאתי מותש מהתקופה הזאת. יצאתי לחופשה ארוכה, וכשחזרתי שוב תהיתי לעצמי מה אני אמור לעשות עם עצמי לבד.
אז ניסיתי למלא את הזמן שלי בדברים שאני אוהב לעשות, ולהשקיע בתחביבים וזה נחמד ואחלה,. אבל שוב אחרי תקופה אני מתעייף מהלבד. ומנסה למצוא את עצמי. שוב קופצת לי איזה הזדמנות להיפגש עם אנשים ואני לוקח אותה אבל לא ממש נהנה...
וזה מן גלגל כזה שחוזר על עצמו כבר כמה שנים. אני מרגיש שאני לא מוצא את עצמי אף פעם מבחינה חברתית. אני כמעט תמיד מסתדר בכל מקום שאני מגיע אליו, ומכיר דיי מהר אנשים חדשים. אבל זה תמיד רק נחמד. אף פעם לא היה לי חיבור מטורף עם בנאדם. זה אף פעם לא ואוו זה תמיד נשאר בגדר סבבה.
אני פשוט מרגיש שהתעייפתי, סוג של איבדתי את הסבלנות לאנשים. ושמשהו דפוק בי. ברור שהבעיה היחידה בסיפור הזה היא אני ולא אף אחד אחר. אבל לי אין מושג איך לפתור את זה. ומהצד זה נראה שלכל אחד יש את החבר'ה שלו. האנשים שלו שקרובים אליו שנמצאים איתו והם שם אחד בשביל השני. ואני כבר מתחיל להגיע למסקנה שאני כנראה לא הולך לפגוש את האנשים האלה בחיים לפי איך שזה נראה. וכנראה שאני יישאר תקוע עם עצמי לתמיד.
האם אני הטיפש היחיד שמרגיש ככה?