היי לכולם..
טוב אז יש לי חבר מדהים כבר 3 שנים , הוא באמת מדהים בכל פרמטר שיש, תומך, מקבל אותי כמו שאני, מקבל את המשפחה שלי, מכבד אותי, וכמובן שגם אני אותו. אנחנו לא דרים ביחד אך מתראים כמה פעמים בשבוע פעם אצלי פעם אצלו חלוקה שווה.
הכל התחיל במפגש האחרון שלנו הייתי נורא עצובה בגלל ריב שהיה לי עם אבא שלי , אז בגלל שהייתי עצבנית ועצובה בתחילת המפגש שלנו אמרתי לו תקשיב עוברת עליי תקופה לא קלה שכרגע אני מעדיפה לא לשתף, ואז הוא אמר לי , אני אשמח שתשתפי אותי כשתרגיש מוכנה ואמרתי לו לא אני לא רוצה כרגע לשתף.
אחר כך ראינו סרט ביחד ודיברנו על דברים לא קשורים ואז בערב אמרתי לו תקשיב הייתי עצובה מקודם בגלל אבא שלי אנחנו רבים הרבה לאחרונה וזה מאוד פוגע בי...
(חשוב לי לציין שההורים שלי גרושים ואבא שלי בקושי בקשר איתי אני מאוד מנסה לתקן את זה אך עם חבר שלי הוא נפגש פעם 1 אז חבר שלי גם מרגיש פגוע וחושב שאבא שלי לא רוצה לפגוש אותו למרות שהסברתי לו שזה האופי של הבן אדם)
בקיצור, אני מרגישה ממש אשמה ואבודה. שהכל בגללי ושאני לא נחמדה אליו ושזה גם לא יפה שאני לא עושה מספיק כדי שהם ייפגשו (כי אני מכירה את אבא שלי ויודעת שהוא כזה אז לא מתאמצת) ...
אשמח לעזרה, תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות