אני יודעת שזה ילדותי ומבחינתי לכתוב כאן זה השיא .
יש לי חברה שעברנו המון ביחד ועם הזמן היא הפכה להיות החברה הכי טובה שלי. תמיד הייתה לה חברה הכי טובה אחרת שלא ממזמן עברה לגור בעיר אחרת, חשבתי שהמעבר יגרום לזה שנתקרב וניהיה החברות הכי טובות.אבל זה לא ככה, אנחנו קרובות מאוד אני מספרת לה הכל והיא לי אבל אני תמיד מרגישה שיש פיל בחדר. היא מדברת המון עם החברה האחרת וזה בסדר ולגיטימי אני לא מקנאה, אני ילדה בוגרת מאוד ומבינה שאין צורך בהגדרות של חברות. אבל אני תמיד מרגישה חברה מספר 2. שגם היא לא חסכה בלהגיד לי את זה. היינו מדברות על זה הרבה והיא תמיד הייתה אומרת שמבחינתה אני באמת החברה הכי טובה שלה אבל עם "בלה בלה" (החברה האחרת ) זה חברות שונה והיא הסבירה את זה בזה שהן גדלו יחד וההורים חברים שנים. ואני לגמרי יכולה להבין את זה אבל קשה לי עם המחשבה שלעולם יהיה מספר 2 איתה.
המצב החברתי שלי לאחרונה גם ככה לא וואו וזה גורם לי להיות מבואסת עוד יותר . אני אוהבת אותה מאוד , מעריכה אותה, מספרת לה הכל אבל כמו שאמרתי קשה לי עם המצב. מקווה שתבינו ותהיו נחמדים אליי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות