לא עשיתי כלום בחיים האלה, אפילו לא יצאתי עם גבר, רק חסכתי ואני מרגישה פספוס?

שלום
אני מרגישה שאני פספסתי את החיים שלי
אני אסביר למה.
אני רואה את כל הבנות עוד מהתיכון,כל חייהן הלכו למסעדות טיילו בעולם היה להם חברים ויצאו למקומות בילוי.. יש להן מישהו שאכפת להם ממנו
אני לא עשיתי כלום מזה, אולי מדי פעם לקחתי את אחי לאכול המבורגר בBBB והזמנתי סושי
אני באה מבית מאוד קשה כלכלית ורציתי לכלכל את עצמי ולחסוך
הייתי בצבא בתפקיד חרא מ8 עד 2 ומ2 עד 11 הייתי עובדת כל יום עוד מהבית ספר
גם חסכתי ממש הקפדתי לרשום הוצאות, להוציא על אוכל ולעזור להורים ולשלם לעצמי הכל גם קניות בסופר, וגם קניתי לאחי בגדים ונתתי לו כסף לטיול שנתי וכו'
אמא שלי חד הורית אבא שלי לא משלם לה מזונות ואין לה עזרה.
היא אף פעם לא ביקשה עזרה אבל עזרתי בכל מה שצריך וחסכתי מעצמי
בנוסף לזה עבדתי 12 שעות ביום במשך שנה עד הקורונה, אני כבר כמה חודשים לא עובדת גם חסכתי 130 אלף שקל עד כה וגם פיטרו אותי בגלל קיצוצים.
לא מגיעים לי דמי אבטלה כיוון שאני משוחררת וגם אני צעירה
אני כלכך הייתי כל הזמן עם הראש בעבודה
וזה גרם לי להכנס לדכאון ולחשוב עם עצמי. והתחלתי לחשוב על העתיד יש לי בגרויות טובות ממש הייתי בתיכון מצטיינת ממוצע 114 עשיתי 5 יחידות מתמטיקה וקיבלתי 90 בתיכון וגם באנגלית קיבלתי 100 ב5 יחידות והרחבתי מגמות מדעיות.
אני יכולה לעשות פסיכומטרי ולהתקבל למקום טוב, אבל אני כבר בת 21 עוד שנייה, וכולם מהמחזור שלי כבר ראיתי שהתחילו ללמוד או מתחילים השנה.. ואני צריכה לעשות פסיכומטרי ואתחיל ללמוד בגיל מאוד מאוחר ואולי אפילו מאוחר מדי.
והבנתי שלא עשיתי כלום בחיים האלה, בת 21 פספסתי את הנעורות שלי אני עובדת מגיל 16, לא הייתי אפילו בנשף סיום, וזה בגלל שנולדתי למצב לא טוב.. מקנאה בכולן שיש להן חיים כאלה שאין להן דאגות וההורים מממנים רישיון נהיגה וקניות וכו', ובסופש הן יצאו.
לא הייתי בחול, לא היה לי חבר לא יצאתי לבילויים. אין לי חברות גם אני ממש בודדה
לא הייתה לי ילדות רגילה רק עבדתי כל הזמן וחשבתי על כסף
אני לא יודעת איך להמשיך את חיי