משהו שמעיק... להתחיל מחדש... בבקשה תענו. איך לתקן? (תעזרו לי... תודה רבה)

שלום
בכיתה ח עברתי בית ספר
אבל כמה זמן לפני שעברתי בית ספר מישהו
אהב אותי ואני לא אמרתי לעצמי לא מתאים חבר בגיל כזה
ולא אהבתי אותו..
כולם אמרו יואו אתם מתאימים וזה...
כן די הרבה בנים הציעו לי והכול אבל תמיד סירבתי..
ופעם שמעתי תגובה של למה לסרב תחליפי כול הזמן כמו כולם...
גם "חברה" שלי אמרה לי טליה למה את לא אומרת לו כן עד שמישהו רוצה אותך...
זה די פגע בי..
ועוד אחת אמרה אני לא מבינה למה אתה מאוהב בה מה אתה מוצא בה?
(לא הבנתי למה ככה כאילו תמיד אומרים עלי מאוחרים הגב ומבפנים ,רושם ראשוני וואי את מדהימה את חמודה יפיפייה..)
זה לא היה נעים במיוחד..
לבסוף לא נראלי שחבבתי אותו אבל הלכתי אחרי דעות של אחרים..
ואז הוא הציע לי אמרתי כן.
נפרדתי ממנו (אני הבנתי את הטעות של ללכת אחרי דעות של אחרים..)אבל אז שאלתי עם הוא רוצה לחזור..
הוא אמר תמיד שהוא עדיין אוהב אותי אבל אחר כך עבר..
אז הכרתי מישהו שעבר לבית הספר הזה
והוא אמר שהילד הזה אמר שהתחננתי אליו שנחזור..
אני לא מנסה להחזיר אלי את האגו ,ממש לא לא אכפת לי..
אבל אני מרגישה ששיקרו אלי ורמסתי לעצמי את הכבוד העצמי(לא אגו..)
בנוסף לכול זה הקשר התנתק עם החברות האלו..
והן אמרו אלי שאני צבועה ועוד מלא שקרים..
(בגלל שהיה לי משבר בבית סבא בבית חולים...לא משנה)
אז לא תמיד יכולתי להיפגש אז הן חשבו שאני צבועה
כי הכרתי ילדות חדשות וכול זה..
ואני תמיד תמכתי בהן ,נתתי עצות,הייתי שם בשבילן גם שהיה קשה..(אני לא עשיתי את זה בשביל להגיד את זה אחר כך)אבל למה אני כול כך הרבה ביזבזתי אנרגיה לחינם(למדתי מפה דברים לחיים, זה גם די חיזק לי את הקשר עם ה'..)
אבל קשה לי להמשיך הלאה ניסיתי הכול..
אני גרה במקום שהוא כמו קיבוץ כולם מכירים את כולם..
איזה שם יהיה לי?
אני באמת לא יודעת
אני כול כך מפחדת מהרגע שניפגש
הם בטח יזכרו אותי בתור כמו סמרטוט...
לבסוף הקשר עם אותו אחד שאהב אותי
חזר רק בתור מכרים..
ולבסוף נתקתי אותו כי הבנתי שזה לא מועיל
ועוד יותר לרמוס את הכבוד העצמי נראלי...
אני רוצה להכיר אנשים חדשים(יש לי חברים...אבל מה יקרה שאכיר מישהו שקשור אליהם)
להתחיל הכול מחדש
הבנתי את הטעות שלי
אבל אני מרגישה שניסיתי הכול ואני עדיין כמו תקועה שם ...
אני לא הייתי כמוהן
הן היו תמיד מרימות חולצה של הבית ספר אני לא
היו מקללות כמו מיני קללות אני לא..
ועם הייתי הולכת באישור של ההורים הביתה
היו כאלה שאמרו שאני עושה את זה בשביל להיות מקובלת(אני די הייתי כזאת אבל לא כמו שאר הבנות..
הבנים התייחסו אלי די יפה, הייתי מקובלת
אבל תמיד היה חבורה כזאת שהפיצה עלי שקרים סתם אני בקושי עד עכשיו מכירה אותם..)
עם הבנים כן הסתדרתי הם התנהגו אלי יפה..
אבל אחרי שעזבתי אין לי ממש מושג מה הם אחר כך חשבו עליי..
בטח השתנה מכול הדברים שהופצו שם(אני לא עצבנית על זה כי אני יודעת שזה לא נכון..
אבל הילדים האלה די מוכרים באזור שלי,
אז עם אכיר מישהו אחר הוא ישר יחשוב אלי מה שאמרו עלי זה מה שמפריע..
פשוט פעם הביטחון שלי גבוה פעם פחות)
רוצה לתקן את הרושם עלי(בפני הילדים האלה שהם יבינו...)
כי אני לא כזאת
היייתה לי תקופה מבולבלת גם המצב בבית עם סבא
ועוד מלא דברים...
איך אפשר לתקן?
מה אפשר לעשות?
מה אתם חושבים על זה?
בבקשה תענו בסקר/תגובות..
אני רוצה לדעת מה אתם חושבים על זה.. והאם יש לכם טיפים או כול דבר...
אז תכתבו לי בבקשה כול דבר(מה חשבתם על זה,
עצות וכ'ו...)
אז תעזרו לי בבקשה
תודה רבה!!