חשבתי שבגיל 30 אני כבר אהיה בחורה עם עבודה מכובדת שמפרנסת את עצמה בכבוד, אבל טעיתי.
אין לי תואר, מהתואר הנדסה שהתחלתי פרשתי אחרי שנתיים כי לא היתי מסוגלת לסיים אותו, ואני מרגישה שהגעתי לגיל שאני לא מסוגלת מבחינה נפשית להתחיל תואר חדש.
אני חיה מחודש לחודש, אני במינוס תמידי בבנק, המחשבה על הכסף מכניסה אותי לחדרה. אני חיה עם בן זוג מדהים שתומך בי ומעודד אותי אבל עמוק בפנים אני יודעת שמגיע לו מישהו יותר טובה.
מאז שהתחיל משבר הקורונה במרץ אני לא עובדת, אני לא ישנה בלילות. כל יום אני שולחת קורות חיים למשרות שיש לי בהן תעודה וניסיון ואף אחד לא חוזר אליי.
אני מתפללת שתדרוס אותי משאית כשאני חוצה את הכביש, שמשהו יקרה לי ואני לא אהיה יותר.
אין לי חשק מיני, אין לי חשק לכלום. לא לדבר עם חברים או לראות טלויזיה.
אני בחדרה תמידית ממה יהיה. אני יודעת שאני לא היחידה במצב הזה ויש אנשים שאיבדו הכל בתקופה הזאת אבל קשה לי להסתתכל על חצי הכוס המלאה שלי.
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי מטעם הקופה כי אין לי אפשרות לממן טיפול בצורה אחרת. המטפלת שם זילזלה בכל דבר שאמרתי לה, וזה רק גרם לי לא לרצות להתקיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025