רוצה להיפרד מהבן זוג אבל בלעדיו אין לי אינטרקציה חברתית, מה לעשות?

היי אין לי ממש שאלה אני רק רוצה לפרוק, אין לי מקום אחר שאני יכולה לפרוק בו...

אני כבר שנה אחרי שסיימתי את התיכון אבל איכשהו התנתקו לי כל הקשרים שהיו לי בתיכון וגם במילא לא היו לי הרבה. או שרבתי עם חברים או שהם פשוט לא שמרו איתי על קשר ונמאס לי לרדוף אחריהם רק כדי לקבל סירוב כל פעם אז פשוט הפסקתי לנסות להיפגש איתם והם בכלל לא ניסו אז הקשר התנתק.
ככה יצא שהסיבה היחידה שלי לצאת מהבית זה הצבא וחבר שלי, שגדול ממני בשנתיים וגר בעיר אחרת. אנחנו ביחד כבר שנה ומשהו אבל לאחרונה הקשר מרגיש לי כבר מאוס, אני לא נמשכת אליו כמו פעם וכל דבר שהוא עושה מעצבן אותי רק בגלל שכבר נמאס לי להיות לידו. אני מנסה לדחות את הפרידה ולשכנע את עצמי שאני כן אוהבת אותו כי כמו שאמרתי הוא הסיבה היחידה שבגללה אני יוצאת מהבית, בלעדיו אני אהיה בבית כל ערב אחרי שאני חוזרת מהצבא וכל סופש כי פשוט אין לי עם מי לצאת או להיפגש.
יש לי חברים בצבא והם אחלה אנשים אבל אני לא מדברת איתם הרבה כשאנחנו לא בבסיס וגם לא בסופשים כי הם לא גרים כל כך קרוב אליי ואני יודעת שלהם יש חברים בבית אז הם לא צריכים עוד קשר קרוב כמו שאני צריכה.
אני בוכה כל פעם שאני חושבת על כמה בודדה אני. הטלפון שלי לא מקבל התראות או הודעות, אני לא מדברת עם אף אחד באינסטגרם או בווצאפ חוץ מעם חבר שלי או דברים שקשורים לצבא.
אני לא מרגישה שאני יכולה להעמיק את הקשר עם האנשים מהצבא כי אף אחד מהם לא מחפש קשר קרוב כמו שאני מחפשת, כלומר הם לא מחפשים להעמיק את הקשר איתי כי זה לא חסר להם.
אני גרה בעיר קטנה שכולם מכירים את כולם אז אין לי איפה להכיר אנשים חדשים וגם אין לי זמן בגלל הצבא, אני חוזרת הביתה בערב כל יום אז אין לי זמן לחוגים או תחביבים.
אין לי שאלה או משהו כזה, אני פשוט חייבת לפרוק את מה שיושב לי על הלב ואולי מישהו כאן יקרא את מה שכתבתי ויכתוב שאני אף פעם לא לבד או קלישאה אחרת ואני ירגיש לרגע שמישהו רואה אותי ומדבר איתי.
אני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה, אולי רק אחרי הצבא כשאני יעזוב את הבית בשביל אוניברסיטה אני אכיר אנשים קרובים, לא יודעת כבר אני רק רוצה שיהיו לי חברים לצאת איתם בסופי שבוע ולדבר איתם. ברור שיש לי הורים מקסימים שאני איתם בבית בסופשים ואוכלת איתם ארוחות ערב ורואה איתם חדשות אבל זה לא אותו קשר כמו חברים...