נתחיל בזה שאחותי התאומה עובדת בגן כבר שנה, מהחופש הגדול שעבר. גם החופש הגדול הקודם וגם הנוכחי היא כל יום הולכת לגן, וממש מתנהגת כמו עובדת לכל דבר (עובדת 5-6 ימים בשבוע). היא מתחילה את היום בשבע וחצי בבוקר (קמה ב5 5 וחצי בבוקר) ומסיימת את העבודה ב17:00. כמעט תמיד היא לא חוזרת הביתה ישר אחרי העבודה, אלא הולכת למשפחה של אחת הילדות מהגן שלה, ומבלה את שאר היום איתם (זה אומר שישר אחרי הגן היא הולכת אליהם וחוזרת הביתה בלילה מאוחר). לפעמים גם הולכת לבייביסיטר של ילד מהגן.
היא תמיד אבל תמיד תעדיף להיות עם המשפחה של אותה ילדה מהגן, מאשר עם המשפחה שלה. היא תמיד תצדיק כל דבר שהם אומרים לה, וחושבת שמה שההורים של אותה ילדה אומרים זה קדוש ומה שאמא שלנו אומרת לה סתם שטויות. היא ממש חושבת שהיא חלק מהמשפחה שלהם והיא אומרת שההורים של אותה ילדה הם כמו חברים שלה והיא מדברת איתם על הכל. היא מעדיפה לפספס מפגשים משפחתיים או ארוחות עם חברים של המשפחה בשביל ללכת עם אותה משפחה לארוחת ערב אצל בני המשפחה שלהם, או ללכת איתם למסעדה או אפילו סתם להישאר אצלם לישון צהריים. אין לה סבלנות אלינו וכשהיא מגיעה הביתה היא ישר הולכת לישון ומסתגרת בחדר שלה. היא מעדיפה להישאר עוד קצת עם המשפחה מאש ללכת לבקר את סבא שלנו או לעזור במשהו בבית.
היא אף פעם לא מבינה מה הבעיה במה שהיא עושה ואף פעם לא מוכנה לשמוע אותנו מנסים לדבר איתה על זה שאנחנו מתגעגעים אליה ושהיא אף פעם לא בבית.
בנוסף היא גם אף פעם לא עונה בטלפון ואף פעם לא זמינה ומתחמקת ממחויבויות שיש לה לטובת הגן והמשפחה הזאת.
ביום שישי הקודם קבענו לצאת עם חברה והיא ניסתה כל היום לבטל את זה כי היא רצתה ללכת עם המשפחה של הילדה לארוחה משפחתית כשהיא מחוץ לבית כבר משש וחצי בבוקר.
ובגדול, היא כמעט אף פעם לא בבית, וכשהיא בבית היא חוזרת מאוחר בלילה והולכת לישון.
איך לגרום לה להבין את הצד שלנו ולגרום לה להיות יותר בבית ויותר חלק מהמשפחה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות