חושבת כל הזמן על אוכל, נמאס כבר!

שלום לכולם :)
רציתי לבקש עצות ועזרה על בעיה שיש לי בשנה וחצי האחרונה...
תמיד הייתי ילדה שאוהבת אוכל (וברוך אלוהיי הגנים אף פעם לא השמנתי, אבל זו לא הנקודה)
תמיד אהבתי לאכול בחוץ וללכת לכל מיני מסעדות שונות ומשונות, באמת שהייתי בכל מסעדה אפשרית! מסעדת שוקולד, מסעדה טבעונית, מסעדה לא כשרה (שרימפס וכאלה), גורמה (אוכל בגודל שני סנטימטר על צלחת של 2 מטר חח)
וגם בבית הייתי מבלה הרבה זמן במטבח ומנסה כל מיני מתכונים מדברים פשוטים שיש בכל בית, והיו יוצאים לי דברים טעימים ממש :)
בקיצור ממש אהבתי אוכל ואפילו רציתי לפתח קריירה בתחום
אבל בשנה וחצי האחרונה זה התדרדר למימדים לא בריאים
התחלתי לחשוב על אוכל כל הזמן. וכשאני אומרת כל הזמן אני מתכוונת כל הפאקינג זמן
הייתי אוכלת ארוחת בוקר בבית ואז בדרך לבית ספר חושבת על מתי כבר יהיה אפשר לאכול, בשעה הראשונה והשנייה בקושי מתרכזת בשיעור ורק חושבת על מתי סוף סוף יהיה אפשר לאכול ואז אחרי שהייתי אוכל הייתי נהיית שבעה עד נגיד השעה האחרונה ואז כשהייתי חוזרת הבייתה הייתי מתנפלת על המקרר ואוכלת ארוחת צהריים ענקית
ובין ארוחת צהריים לערב הייתי מנשנשת המווווווווווווון ממתקים שוקולדים סתם דברים
אהה ויש לציין שעד היום אני ככה, כמובן (בטעות כתבתי הכל בלשון עבר, אין לי כוח לתקן חח)
ואני ממש סובלת מזה...
יש לציין שזה לא רעב משיעמום, אני דווקא אוהבת להיות עסוקה ואני יוצאת ומנסה להעסיק את עצמי בדברים כל היום (אני בחוג ריקוד, קפוארה וכתיבה יוצרת)
אבל כאילו.... אוף אני לא יודעת איך להסביר את זה, אני חייבת לתת לכם דוגמאות שתבינו כמה גרוע ומטורף המצב הזה:
- חוג כתיבה יוצרת. אני יושבת מול סופרת שאני מאוד מאוד אוהבת ואפילו מעריצה (גלילה רון פדר). היא מדברת... ואני מדמיינת שהראש שלה הוא פיצה. נשמע מצחיק, הא? זה פאקינג עצוב.
- שעה שנייה בבצפר. אכלתי ארוחת בוקר לפני... כמה זמן? שעה וחצי? אני ג ו ו ע ת. כל מה שהמורה אומרת נשמע לי כמו שמות של מאכלים.
- אני בפאקינג הופעה של ג'סטין טימברלייק!!!! בחיר ליבי מאז גיל 10. ומה הדבר היחידי שאני חושבת עליו? מתי אני אחזור הבייתה כדי לאכול.
ושוב אני אומרת שאני אוכלת המון ואני עדיין רעבה! אוכלת ונהיית רעבה שוב אחרי 2 דקות.

אשמח לעצות, אני כבר מרגישה אבודה ומיואשת...