חסרת חברים וממוטטת מזה

חוויתי ילדות לא פשוטה מבחינה חברתית..
עוד מהגן הייתי ביישנית עד שחשבו שאני אילמת, לא הייתי מסוגלת להרים את הראש, ועקב זה גם אף פעם לא היו לי יותר מדי חברים. הצלחתי להתחיל לדבר ולהזדקף במהלך השנים וצברתי טיפה יותר בטחון ולקראת התיכון המראה שלי השתפר מאוד ואז שם עברתי חרם כי בנות הפיצו עליי סיפורים שקריים רק כדי לפגוע בשמי הטוב וזה עבד.
כולם התרחקו ממני.קראו לי זונה פרוצה ולעגו לי..הייתי בודדה ורציתי לסיים את חיי באותה תקופה.
בדיעבד,רק אחרי כמה שנים הבנתי שזה הגיע מקנאה מצדן..
אחרי הצבא היו לי כמה חברות שלא פירגנו,קינאו וריכלו מאחורי הגב אז החלטתי לקום באומץ ולעזוב.התנחמתי בזה שיש לי את בן הזוג שלי ושאני אמצא חברים אחרים במהרה,אבל זה לא קרה..מאז, כבר 5 שנים אני שבר כלי.
מוצאת את עצמי בוכה כמעט כל סופש מבדידות.
אני כבר עם אותו בן זוג 5 שנים והוא מקסים,יש לנו זוגיות מכילה ואוהבת אבל עם כל זה הוא חסר הומור,דיי משעמם, לא אוהב לשבור שגרה ולצאת לבלות.וזה משפיע... לא מצאתי את עצמי צוחקת מכל הלב כבר שנים
אני רואה כל סופש באנסטגרם בסטורי בנות עם חברות יוצאות לבלות ביחד, נהנות מהחיים,טסות ביחד,בנופש ביחד, מטילות, וחוות את שנות ה20 הכי יפות שלהן, ואני נרקבת בבית.אני נשרפת מכאב. זה כואב לי זה שורף לי אני לא מתאוששת מזה אני ממוטטת,לא יכולה עם הבדידות הזאת יותר כבר שנים.איפה השנים היפות שלי?נזרקות לפח!
האנשים בעבודה כן אוהבים אותי וכל מי שיוצא לי לפגוש גם אוהב אותי אבל אף פעם זה לא מגיע למצב של לצאת ביחד ולהדק חברות.
דיי אני כל כך אובדת עצות. יהיו פה אולי שיכתבו "לפחות יש את המשפחה לצדך תבלי עם אחים שלך" אבל גם האחים שלי כל אחד שקוע בחיים שלו ובתחת של עצמו זה לא מעניין אותם כל כך. יש לי את אמא ואת חבר שלי אוזן קשבת אבל זה לא עוזר לי. שנייייים לא התארגנתי ליציאה והתגנדרתי. ולצאת עם בן הזוג זה לא זה. אין צחוקים אין באמת כיף .
סיימתי ללמוד מניקור ומתחילה לעסוק במקצוע וחושבת שאולי אצליח ככה להכיר חברות חדשות אבל הרבה אומרים שאסור להפוך לקוחות לחברות כי זה לא מתאים.
אבודה. אני כמעט בת 25 ולא נהנת מהחיים שלי.
באמת חשוב לי לציין שאני אדם אופטימי,שמח, כל מי שמכיר אותי אומר שיש לי אנרגיות חיוביות וסוחפות, ושאני נעימה ומהממת אז למה אני עדיין לבד?
אני אשמח לשמוע טיפים מכם מה אפשר לעשות כי זה גומר אותי. נהייתי בנאדם עצוב. תודה רבה ♥