בת זוג של אבא שלי עושה לי את המוות

היי לכולם.
אז אני יצאתי בגיל צעיר יחסית מהבית כי המצב לא היה מזהיר והייתי משכירה דירות ועובדת במקביל כדי לממן את עצמי.
לאחרונה מצאתי את עצמי חוזרת לבית של אבא (ההורים גרושים ואמא לא בסיפור) כי קורונה והעבודה לא בשמיים ולא חסר סיבות.
בתקופה הזאת שלא גרתי בבית הוא הכיר מישהי והם בערך 5 שנים ביחד אם אני לא טועה.
לא יצא לנו יותר מדי לדבר שהייתי באה לבקר. יותר סמול טוק ושטויות אבל באמת לא יותר מדי.
מהרגע שחזרתי לגור בבית היא פשוט נוראית אליי בצורות שאני לא יכולה לתאר.
היא מרשה לעצמה לדבר אליי בצורה מתנשאת, "לי בגילך כבר היה ילד" ו"את לא חושבת שזה לא תקין שעד עכשיו לא היה לך חבר? "זאת לא בושה ללכת לטיפול". "אם את לא יודעת לבשל מי יבשל לבעלך? מה את ילדה קטנה?" (ושחברה של אחי אמרה שהיא לא יודעת לבשל היא אמרה לה שזה בסדר, אחי יבשל)
היא אומרת לי שמבחינתה אני "אורחת" בבית הזה.
יש המון פעמים שהיא נוזפת בי על הדברים הכי קטנים, אם יש איזה פירור אוכל שנפל על הרצפה או כוס פלסטיק בחוץ עם אפר של סיגריה. מסבירה לה שהבית זה לא מוזיאון ושאני בסוף יום תמיד מסדרת אחריי. נכנסת גם לחדר שלי ואומרת כמה הוא מבולגן. מה זה אכפת לך?!
כל פעם שאני לא מסכימה איתה היא ישר מתחילה להרים את הקול וממש לאבד את זה. ואם אבא מתערב לטובתי היא תאכל אותו בלי מלח. אסור לו להסכים איתי. ובטח שלא לשים אותי באותה הרמה כמו שלה. כמו לדוגמה שהוא נכנס לבית והוא אומר "בנות מה המצב?" והיא ישר- "סליחה אני לא בנות. אל תתבלבל" כאילו שהיא יותר ממני. היא לא יכולה להיות תחת אותה קטגוריה. הזוי נכון?
יש לה מין קנאה בלתי מוסברת כזאת וחוסר ביטחון על המקום שלה מול אבא שלי, כי אבא שלי אוהב אותי מאוד אבל היא לא מבינה שזאת אהבה שונה. יש הבדל באהבה בין בני זוג לאהבה בין אבא ובת.
אני בוכה המון בגללה כי אין לי כסף להשכיר דירה. היא כל היום סביבי ואני מרגישה את העוינות שלה. ניסיתי לדבר עם אבא עליה כמה פעמים ולפעמים הוא מקשיב ולפעמים אני מרגישה שאין לו כוח אליי שאני כמו נטל. והוא תמיד אומר לי שאנחנו יום אחד נעזוב את הבית והוא ישאר לבד ויצטרך לדאוג לעצמו. ואני אומרת לעצמי גם אם נעזוב אני לא אזניח אותו. אבל אני מבינה את הראש.. זה פחד מלהיות לבד ובמיוחד אם עברת חיי נישואים קודמים רעים אז שאתה מוצא משהו שהוא טוב אתה נאחז בו.
בשורה התחתונה אני ממש מתוסכלת. כבר היה לי ריב מטורף איתה שגרם לי לריב בעקבות זה עם אבא יצאתי מהבית חודש נדדתי בין חברים כמו איזה מסכנה. יש לי חרדה חברתית קשה ככה שעצות כמו "תצאי, תחפשי תחביבים, חדר כושר וכמה שפחות להיות בבית" פשוט לא רלוונטיות.
ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה כמה פעמים את המקום שלי מולה. ואין הבנה. היא תמיד "צודקת" ומבינה ו"בעלת נסיון בחיים" וכל כך הרבה שטויות שהיא מרשה לעצמה לומר עליי והיא אפילו לא מכירה אותי ומה עברתי בחיים. שמעתי אותה גם מדברת בפלאפון עם חברה שלה והיא אמרה עליי "היא פה בינתיים, אני מחכה שהיא תצא שתמצא כבר דירה" ואני יודעת שהיא מתה להתחתן עם אבא שלי ואז בכלל הדברים יהיו יותר גרועים. מישהו יכול לומר לי מה לעשות לעזאזל?????