גירושים עצובים, האם יש טעם לעשות עוד שיחה?

שלום חברים ותודה מראש,קצת ארוך..
אני ואשתי בתהליכי גירושים (מתגרשים בטוב)
בשביל הרקע עבורי היא פרק ב (עם ילדה מפרק א) היא באה לנישואים רווקה
בנוסף יש לנו ילדה משותפת.
אקדים ואומר כי יש בנינו אהבה אמיתית אבל לאשתי נגמר, הקושי בנישואים הביאו אותה למצב שבו היא לא יכולה לשאת את זה וביקשה לפרק את החבילה.
לאורך כל שנות הנישואים היו הרבה ויכוחים סביב הילדה מהנישואים הקודמים והגרושה.
היו ויכוחים סביב חינוך הילדה שלי וסביב הקשר הרציף עם הגרושה (שאגב התחתנה סמוך אלינו ויש לה משפחה עם ילדים נוספים) שלמעשה נסוב סביב הילדה.
לאשתי פשוט היה קשה עם זה בעיקר התחושה שהיא לא מספר אחד (למרות שעבורי היא כן- אף על פי שלא הראתי את זה כל הזמן ועל כך אני מצטער)
רוב הנישואים שלנו לא היו טובים ולוו בהרבה כעסים ואכזבות.
הקורונה והשהיה יחד הגבירו את הלחץ שרק היה קיים וחיכה ל טריגר ואשתי הודיעה לי שמספיק.
(אגב אומר, כי אני הרבה פעמים חשבתי לפרק אבל לא עשיתי זאת)
תחילה אמרתי לה שאין סיבה שהתגרש והיא זרמה עם זה, אבל בחודשים שחלפו היא קיבלה אומץ והחליטה שדי,
למרות האהבה לא שווה לסבול.
אני מצידי הלכתי דווקא לכיוון השני וניסיתי לשכנע אותה שצריך לפתוח דף חדש ולנסות בדרך אחרת.
היא המשיכה בשלה ואני כיבדתי את זה ועזבתי את הבית לפני חודשיים.
במהלך הזמן מחוץ לבית נפלו לי כך כך הרבה אסימונים על דברים שהייתי צריך לעשות אחרת ופרץ געגוע והאהבה מטורף פשוט שטפו אותי.
ההרגשה העיקרית שאני חש היא פשוט פספוס.
פרסתי בפניה את הדברים אבל היא נעולה, בחודש הראשון שיצאתי מהבית המשכנו להיפגש והיינו עם הרבה חיבה ואהבה אחד לשני, לפני מספר שבועות כאשר פרסתי בפניה את התחושה שלי של פספוס ורצון אולי לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש (לא חייבים מיד לחזור אלא שניה לעצור) היא פשוט לא היתה שם ומבחינתה הדבר הנכון הוא להתגרש.
התחושה שלי כמובן היתה סופר קשה כי יש אמביוולנטיות ( לפחות לתפיסתי) בין מה שהיא מרגישה ואיך שהיא נוהגת..
ולפני כמה שבועות לאחר השיחה החלטנו על נתק, אמרתי לה שאם היא לא מוכנה לתת ניסיון חשוב לי לעצור את הקשר השוטף ולהיות בנתק מוחלט (למעט תקשורת בין הילדה)
מאז היא שאלה אותי מה קורה בחג (כי חשבנו לעשות יחד) ועניתי שכל אחד בביתו
והיתה עוד תקשורת שאני דאגתי שתהיה מאוד צוננת.
כרגע אני בשלב של ללקק את הפצעים.
מה אני שואל בעצם..?
אני מרגיש שלא הכל נאמר מבחינתי (למרות שהיא כאמור נעולה)
יש לי תחושה שהנישואים האלו מסתיימים מתוך הסיבות הלא נכונות ויש עוד הרבה מה לתת.
האם יש טעם לעשות עוד שיחה ?
האם לכתוב הכל?
האם להמשיך הלאה?
ואולי בכלל הכל כבר נעשה וזה כבר שלה (אם היא תרצה היא תמצא את הדרך?..)

תודה מראש לכל מי שהקדיש זמן וקרא עד לפה