כן
היי, אני והבן זוג שלי ביחד כבר תכף 5 שנים, בדיוק ביום הולדת 18 שלי, אבא שלו נפטר..
חשוב לציין שלא היו לי תלונות בחיים לגבי היום הזה ,הקדשתי לו את היום הזה באהבה ניחמתי וחיבקתי ועטפתי, הדבר היחיד שהיה לי בראש זה שירגיש יותר טוב.
והנה עוברת לה עוד יום הולדת ועוד יום הולדת, וכל יום הולדת מחדש אני מוצאת את עצמי במצב שאני לא נותנת ליום הולדת שלי שום חשיבות ומשמעות, אני רק איתו ביום הזנ כי אני יודעת כמה קשה לו ביום האזכרה של אבא שלו, ואני אף פעם לא ביקשתי לחגוג ולא ביקשתי שישתתף בשמחתי, לא ביקשתי שיגיד לי מזל טוב אפילו.. וככה היה כל שנה.
היום הזה הפך נורא עצוב ודכאוני גם לי, כי אני תמיד עוזרת לארגן את האזכרה שלו הכי טוב שאפשר, מנחמת אותו יאת המשפחה שלו, מתאמצת למצוא אין ספור דברים שיעודדו אותו, יושבת איתו שעות על גבי שעות ונותנת לו לבכות ולפרוק. היום הולדת שלי הפכה ליום אבל גם לי.
ואני לא מתלוננת, אני יודעת שאי אפשר להשוות, אבל הנה מתקרבת לה יום ההולדת ה22 שלי, וקצת חסר לי השמחה בה.. הייתי רוצה להפוך את היום שלי לקצת יותר שמח עבורי.. אבל גם עם המשפחה שלי זה לא אפשרי וגם לא עם חברים, כי אני יודעת שלא אוכל לעזוב אותו , אני יודעת כמה הוא צריך אותי ביום הזה.
האם כל ימי ההולדת שלי דינם להיות ימי אבל?
אני צודקת בתחושות שלי?
אני לא יודעת אם אני סתם מתפנקת ומתנהגת באגואיסטיות או שמה מגיע לי קצת לשמוח ביום הזה?
אשמח לשמוע את דעתכם..
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025