אני לא יודעת מה עובר עליי... למה אני כזאת מוזרה חברתית? אני לא באמת ככה

היי, בחודשים האחרונים (האמת היא שאני חושבת שזה קורה כבר כמה שנים אבל זה בא בתקופות) יש לי פשוט מין תקופה נוראית כזאת של לא יודעת איך להסביר את זה. לא באלי להיות בבית, אני סובלת- אני מתעצבנת מכל דבר קטן וצועקת ומוציאה את הכל על המשפחה שלי. אני נהיית ממש עצבנית, בקטע של באלי לשבור משהו באותו רגע. ואחרי זה אני מרגישה ממש רע ובוכה כי אני מרגישה כמו מפלצת כזאת מגעילה ושונאת את עצמי עוד יותר. יש לי בעיות בשינה ובלילה אני יכולה להתחיל לבכות מרוב overwhelming של מחשבות. לא באלי להיות בטלפון באלי פשוט לשבור אותו, באלי פשוט להעלם מהעולם, באלי למחוק את האינסטגרם וכל הרשתות חברתיות ולעבור מדינה ולשנות זהות, אבל זה לא יעזור כי ההרגשה הזאת תמיד תהיה שם. אני לא מרגישה שייכת לשום מקום. אין לי הרבה חברים, מרגישה שאין לי אופי ואני לא מעניינת אף אחד. יש לי חברה אחת טובה ואני מודה על זה באמת, אבל אני אפילו לא יכולה להכיר אנשים רגילים שלא חוו בעיות נפשיות ולא היו מאושפזים ולשמור איתם על קשר. מרגישה שאין פואנטה לכלום, לא באלי לעשות סמים או לשתות, גם לא באלי להישאר במיטה כל היום ולרחם על עצמי, לא באלי סקס, לא חושבת שמישהו בכלל יכול להכיל את כל התנודות האלה במצבי רוח אני בעצמי לא מכילה את זה אבל כן באלי זוגיות. באלי להיות שמחה ואנרגטית ומאושרת ומצחיקה כמו שהייתי פעם ועדיין לפעמים ובאלי להנות ולהיות חברותית וזה לא קורה. בגלל כל האשפוזים שלי (על רקע דיכאון, אובדנות, הפרעות אכילה) אני מרגישה שזה מה שמגדיר אותי בתור בן אדם ואין לי מה להציע, אין לי חוויות תיכון, חוויות צבא, לא מרגישה שיש לי זהות בתור בן אדם, אני אפילו חסרת דת. אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה, כאילו יש פיצול אישיות בתוכי כי מצד אחד אני אומרת את כל זה מצד שני אני אומרת תפסיקי לבכות כבר יחתיכת מתמסכנת שמנה מכוערת ומגעילה, אם את רוצה שינוי לכי תעשי את זה. לא באלי אפילו לחזור לעבוד, למה אני צריכה את הכסף הזה? חוסכת וחוסכת כי גדלתי ענייה אבל אפילו בגדים לא באלי לקנות. אני בסערת רגשות אז הגיוני שכל מה שאני כותבת ייראה מוזר ומבלבל אבל פשוט באלי להעלים את התחושה הזאת ובאלי להיות שמחה. יש לי חברה שכולם אוהבים את האופי שלה ומתחברים אליה ממש מהר ובאלי להיות ככה. באלי להיות שמחה כמוה. נמאס לי לחשוב יותר מדי, ולהיות כל כך ביקורתית כלפי עצמי. למה אני כזאת מוזרה חברתית? אני לא באמת ככה. אני חושבת שאני ממש מצחיקה וכיף להיות איתי. וירידה במשקל לא תעזור וגם כל הכסף בעולם וגם כל הניתוחים בעולם לא יעזור לי להרגיש טוב ולאהוב את עצמי ולהיות שלמה. אני רוצה ככ לאהוב את עצמי, בחיים לא הרגשתי את התחושה הזאת של ביטחון עצמי וקבלה עצמית. הייתי בהמון טיפולים ולקחתי תרופות. אני באמת מרגישה אומללה ורע לי לחיות ככה, הראש שלי אף פעם לא מפסיק לעבוד.