החבר שלי הודה שהוא ביסקסואל ואז חזר בעצמו

ארוך אבל אנסה לקצר:
חבר שלי בגילי.
מכירים חצי שנה בקשר אינטנסיבי ממש.
הסיפור הזה הוא לפני חודש:

שתינו מלא באיזה לילה אחד והשתכרנו.
לא עמד לו.
הוא התחיל לאכול סרטים על זה, ואז אמר לי שהוא תמיד רצה להגיד לי שבעבר היו לו הרהורים על הנטיות המיניות שלו ושאולי הוא בי, והלילה הוא אומר את זה בקול רק למען הכנות אבל רוצה בכל זאת בקשר הזוגי שלנו וזה רק הרהורים.

הרבה זמן הרגיש לי שהקשר שלנו הוא נורא חיצוני ושאני לא יודעת מה ההגדרה של אהבה. פשוט רציתי אותו בגלל הערכה גדולה אליו וכי כיף לנו יחד.
ובאותו הרגע ההערכה נשארה אבל איבדה את הלבוש של אהבה. אמרתי לו שאני תמיד שם בשבילו אבל כבר לא בקטע זוגי.

הוא לקח קשה את התגובה שלי, בכה ונמרח על הרצפה בהתחלה, ואז נעצר, התחיל לצחוק ואמר שהוא מבין בפעם הראשונה שהוא פסיכופת ושמעולם הוא לא אהב והכל חיצוני אבל ריק מבפנים. ובאותו רגע הוא גם ננעל על זה שהוא בטוח בי וזה לא הרהור.

אני יודעת שהוא בן אדם שחושב הרבה, הוא כל היום קורא פילוסופיה וספרות פילוסופית, זה גורם לו להרגיש אבוד בעולם מכל בחינה ויש מצב שזה בלבל לו את הימין והשמאל.

היה לילה דרמטי ממש. נאלצתי להישאר כי הוא גר לבד עם אקדח ופחדתי, הוא היה שבור (מאבטח לשעבר). הרגשתי כאילו נאנסתי. וגם באיזשהו מובן אנסתי. ממש הבנתי שאין דבר כזה אהבה וזה רק הגדרה. הרגיש לי כאילו האהבה שלי הייתה לבוש להערכה אליו, והאהבה שלו כלפיי הייתה רק לבוש לרצון להתאהב.
הרגיש לי כאילו הוא ניצל את הגוף שלי (הוא הראשון ואני גם דתייה).

למחרת הוא שלח לי הודעות, אמר שהוא אוהב, רדף אחרי ברחוב, טיפס על הגדר להיכנס אליי לגינה, לא יכל לשמוע "לא", ונשבע שזה היה רק השתייה והעוגיות. הוא אומר שהוא לא פסיכופת ושהוא רוצה בי ורק בי, לא רואה את החיים שלו אותו הדבר בלעדיי. ושכל הצד ההומואי שלו נבע בגלל שהוא אבוד בעולם ורצה שמישהו ישלוט בו כי הוא מרגיש אבוד חלש ובודד עם כל הקטע של משמעות החיים, כנראה גם זאת הסיבה העיקרית שהוא חזר בתשובה.

אחרי שבוע התחדש הקשר בווצאפ כדי לדבר על משמעות ואיזה ספר פסיכי שהוא נתן לי של גורדייף. ואז התחלנו לדבר מלא על אמונה והפילוסופיה של גורדייף ואיכשהו חזרנו להיות יחד.

אני הודיתי בפניו שאני לא אוהבת אותו, אני רק רוצה בו מכורח ההערכה שלי אליו, אני רוצה שיחלוק איתי את הידע והשכל שלו (אגואיסטי וזאת הכי אהבה שתלויה בדבר אני יודעת. אבל מעדיפה כנות). הוא אמר לי אותו הדבר: שהוא לא מבין מה זאת אהבה הוא רק יודע שהוא רוצה לתת לי את כל מה שיש לו.

פתחנו את כל נושא ההומו שוב. הוא אמר שהוא ממש לא שם, זה רק צד פסיכולוגי אבל לא ממש מולד בו. אם הוא ירצה הוא אולי יוכל לבחור בזה אבל הוא לא רוצה ולכן זה לא מקבל משמעות. (הוא טוען שאף פעם לא הייתה לו פנטזיה על מישהו ספציפי, אלא הרהורים על להיות נשלט על ידי דמות חזקה וכנראה גם גברית כי זה מה שהכי חזק).

החלטנו שאנחנו מתחזקים ממש. לא שוכבים עוד. כל השיחות שלנו מאז הם כמעט רק ויכוחי פילוסופיה, ליבוביץ, רמבם, גורדייף וכו.. ובגלל הקושי שלו שהוא לא יכול לגמור הסכמתי שאני מוכנה להתמסד אבל עוד חצי שנה למרות שהוא די רוצה בקרוב.

אני מנסה להבין למה זה כזה מפריע לי. נראה לי כי אני פוחדת שנסיבות החיים יציפו לו שוב את ההרגשה. ואז לא יהיה לי בכלל מה לספק אותו והוא רק ירצה להתנסות מהצד.

מה אתם הייתם עושים?
החשש מוצדק?
נראה לכם שהוא בכלל הומו או שזה פסיכולוגי והוא באמת פתר את זה עם עצמו כמו שהוא טוען?

אני רוצה לציין שהבחור יפיוף חכם ואיכותי, והכל פתוח לו בחוץ אין סיבה שהוא יכפה על עצמו את הקשר. גם לי יש אופציות בחוץ, הקשר הוא לא בכוח.

תודה לעונים שקראו הכל. מעריכה את הרצון לעזור.