ריבים בנושא המשפחה שלו. מה לעשות?

ילדתי ילד ראשון לפני כחודשיים.
לאורך כל ההריון אף אחד מהמשפחה שלו (משפחה ענקית) לא טרח להרים טלפון אחד לשאול לשלומי ולהתעניין איך מתקדם.

אני כל הזמן מנסה להתעלם מדברים כאלה שנורא מפריעים לי רק כדי לא ליצור ריבים עם בעלי שמסכן לא אשם שיש לו כזאת משפחה למרות שהוא יודע טוב מאוד מה אני חושבת.

כשילדתי לא כלכך נתנו למבקרים להיכנס לבקר, אבל מי שרצה הגיע והסתדרנו איכשהו. זתומרת מי שהיה לו מספיק חשוב כמו למשל כל המשפחה שלי.
ההורים שלו לעומת זאת באו רק ביום השני ל5 דקות ממש דקה לפני שסוגרים את המחלקה ואפילו לא הספיקו להגיד שלום והלכו .
ביום האחרון שלנו באשפוז התקשרנו להורים שלו בשיחת וידיאו ואמרנו להם שמחר יבואו אלינו הביתה לראות את הנכד החדש אבל הם ממש ממש התנגדו בטענה של "את צריכה לנוח נבוא בהזדמנות" (עלקקקקק). הסברתי להם שאני ממש רוצה שיבואו ולא מפריע לי (אני לא באמת רוצה שיבואו זה רק בשביל בעלי) מצאנו את עצמנו מתחננים אליהם!!!!!! שיבואו!!! לראות!!! את הנכד!!!!!!!
עד שלבסוף הם השתכנעו (תודה באמת).

מאותו ביקור לא באו לבקר אפילו פעם אחת וממש לא עניין אותם כלום (מדי פעם חמתי מבקשת תמונה אבל מבחינתי זה שווה לכלום).

אחרי כמה ימים נכנסו לסגר ולא הייתה אפשרות לבוא, ובשבילם זה היה תירוץ שיש סגר ואי אפשר לבןא.
יום אחד בשיא הסגר אמא שלו התקשרה אליו והתחילה לבכות שהיא ממש רוצה לראות את הנכד, עשתה לו רגשות אשם שהיא מסכנה וממש רוצה לראות עד כדי כך שגרמה לנו להפר את הסגר ולנסוע עם הילד עדדד אליההה (חצי שעה נסיעה) ולהסתכן בקנס. אני ובעלי רבנו על זה ממש כי טענתי שכשלא היה סגר הם לא באו אז מה פתאום זה עד כדי כך חשוב??? לא קניתי את המשחק שלה. שקרנית.
בעלי לא ככ הסכים איתי ואמר שהיו חגים והיא הייתה עסוקה וכו.

עכשיו - אין סגר. הסגר נגמר. הגבלת הקילומטרים בוטלה כבר לפני שבועייים ועדייייןןןןןןןןןןן הם לא באים כל פעם בתירוץ חדש (בפעם האחרונה זה היה "כואב לי הראש")
הבהרנו להם מיליון פעם שהם מוזמנים והדלת פתוחה 24/7 ושאנחנו ממש נשמח (אני לא אשמח בכלל אבל הם לא יודעים את זה).

בעלי החליט שהוא רוצה לנסוע אליהם עם הילד. ואני ממש מתנגדת לזה ואנחנו רבים.

אני טוענת שהם לא מספיק רוצים לראות אןתו ושלא אכפת להם שמי שחשוב לו בא ולא ממציא תירוצים.
הסגר נגמר והחגים עברו. מעצבן אותי שגם שנולד לנו ילד לא מספיק חשוב להם והם לא מספיק נמצאים כמו תמיד.
אני לא אוהבת אותם ואפילו מפתחת רגשות של שנאה כלפי כל המשפחה שלו.
המשפחה שלי למשל באים יום יום, דואגים, קונים, מביאים, מטפלים. אבל בסדר הם בחיים לא יהיו ברמה של המשפחה שלי.

נמאס לי להיות צבועה, נמאס לי שאין לי משפחה מהצד שלו, נמאס לי שהם כאלה אנשים קשים, לא מפרגנים, לא תומכים ולא נמצאים.

כל פעם שעולה נושא שקשור למשפחה שלו אני הופכת לפקעת עצבים ונזכרת בכל החרא שאני אוכלת מהם. אבל עדיין מנסה תמיד לשמור על איפוק.

מה לדעתכם? האם זה נכון לנסוע להורים שלו? מי צודק לדעתכם?

האם ממה שאני מספרת ניכר שלא אכפת להם? שלא חשוב להם? או שאני מדמיינת וממציאה.

בעלי רוצה ללכת בכל מחיר גם אם זה כרוך בלריב איתי. ואני רוצה לבדוק כמה זמן יקח להם לבוא. בנתיים הילד בן חודשיים והם נפגשו פעמיים!
אגב- גם לא קנו כלום כמתנה ללידה ולא הביאו כלום לילד.

איך נפלתי על משפחה כזאת בא לי להקיא.

אשמח לשמוע כל דעה.