ארבע מערכות יחסים שהתפרקו, מיואשת

היי לכולם ותודה למי שיקרא עד הסוף ויתייחס, זה מעט ארוך.

התלבטתי רבות לאן להכניס את השאלה שלי.. למדור זוגיות או למדור מה שעובר עלי.. החלטתי לשים פה.

אני כבר אחרי כמה וכמה מערכות יחסים, האחרונה נגמרה ממש לפני יומיים.
מערכת היחסים הראשונה הרצינית שלי היתה בגיל 20, איתו חייתי עד גיל 24 וחצי, הספקנו להתחתן ולהתגרש אחרי חצי שנה בעקבות זה שהוא עזב לטובת מישהי אחרת.
מאותה מערכת יחסים, מרגישה ששום דבר לא מצליח לי יותר.
הזוגיות השניה התפרקה אחרי שנה ורק ארבעה חודשי מגורים יחד, פרידה קשה מאוד שגרמה לי לשקוע בדיכאון וכדורים. בסוף התאוששתי אחרי כמה חודשים והתחלתי לצאת עם הבחור השלישי איתו היינו ביחד שלושה חודשים, טסנו לחול למשפחה שלו ויומיים אחרי הנחיתה בארץ נפרדנו. באותו רגע החלטתי שדיי למערכות יחסים ואני לא רוצה עוד שברונות לב.
רצה הגורל ובן זוגי הרביעי הופיע בחיי, הכרנו דרך חברה הכי טובה שלי, בחודשים הראשונים היינו רק חברים ולא היה שם כלום מעבר, לא רצינו שנינו מערכות יחסים. עם הזמן התחלנו להתקרב והפכנו לזוג. יצאנו חצי שנה ונפרדנו סופית לפני יומיים.
הזוגיות הזו היתה הכי מטלטלת מכל האחרות. חווינו אהבה עצומה, יכולה להגיד שמכולם אותו לחלוטין אהבתי הכי הרבה, אך עם כל האהבה, גם לא הצלחנו להסתדר. הוא גרוש (בלי ילדים) אחרי עשור של זוגיות, החיים מאוד פגעו בו בעבר והוא החל תהליך של שינוי לפני שנתיים וחצי, טיפולים פסיכולוגיים, המון פתיחות לעולם, הכיר הרבה אנשים חדשים.
המקומות בהם לא הצלחנו להסתדר זה בעיקר בחוסר התקשורת, בהסכמות ובקנאה. בתור בחורה שנבגדה עי הגרוש שלה, די איבדתי אמון בגברים, שזה משהו שלצערי מושלך על גברים אחרים בחיי. והוא לעומת זאת בחור שרוב החברים הטובים בחייו הן נשים. יש לו המון חברות טובות שאת חלקן הכרתי בשמות והוא דיבר עליהן המון, ואת האחרות לעומת זאת לא הצלחתי להחליק בקנאה שלי.

איבדתי את החברה הכי טובה שלי, אותה אחת שבזכותה הכרנו. הם חברים טובים מזה שנתיים וגם בדברים שאני הפסקתי לחלוק איתה שקשורים בו (ממקום של זה שהוא חבר משותף ויש דברים שלא רציתי שהיא תדע) הוא היה משתף אותה בהכל, למרות שביקשתי ממנו למתן את השיתופים, ולי זה הפריע.
היתה לנו חצי שנה מטלטלת, של ריבים אדירים, חוסר תקשורת, קנאה, פרידות וחזרות. עד שבשלב מסוים, לפני יומיים הבנו שמערכת היחסים הזו כבר שבורה מזמן וסיימנו אותה בצורה הכי מכוערת שאפשר שכללה השפלה (אני הושפלתי בעיקר), זלזול, צעקות, הטחות דברים האחד בפני השניה ועוד.
כמובן כמו כל אבל של פרידה שהוא קשה, מרגישה שפה זה קשה במיוחד. חווינו אינספור רגעים מעצימים, ראינו עתיד ובית ביחד, חלמנו חלומות, נשבענו אחד לשניה ברגעים שהם רק שלנו. הוא גם גבר שמאוד מחובר לרגש שלו, מאוד לדבר רגשות, לשתף, לבכות כשצריך, בלי בושה. גברים כאלה לא פגשתי עד היום. ולמדתי על עצמי איתו שאני יודעת להכיל ולתת כתף למשענת כי הוא דרש הרבה הכלה.. אבל משהו שם פשוט לא עבד. לא הפסקנו לריב.
הכי קשה זו הידיעה שאנחנו גרים במרחק הליכה האחד מהשניה באותה השכונה. הוא כאילו קרוב כלכך ויחד עם זאת רחוק ולא בחיי יותר.

אסכם ואומר שאני מרגישה ששום דבר לא מצליח לי בחיים.
הדבר הראשון הוא תחום הזוגיות. ארבע מערכות יחסים שמתפרקות האחת אחרי השניה, מפרקות את הנפש והלב. כבר התחלתי להאמין שאני לא אדם למערכות יחסים אם כלכך לא מצליח לי ואולי כדאי להישאר לבד, לחשוב על ילדים לבד בעתיד ולחיות את חיי. להפסיק לחוות שיברונות כי אני לא עומדת בזה יותר.
התחומים האחרים גם לא זוהרים אצלי. אחרי שלוש וחצי שנים בהם חייתי כסטודנטית, לבד, המצב הכלכלי שלי על הפנים ואני פשוט לא מצליחה לצאת ממנו, כל יום הוא יום חרדה הישרדותי.
מבחינת עבודה אני לא מצליחה למצוא משהו בתחום שיספק אותי מעשית וכלכלית וגם המצב בחוץ די בעייתי ולכן ממשיכה לעבוד במוקד בו עבדתי כסטודנטית שכבר נמאס עלי ואני באה כל יום באפיסת כוחות.
מבחינת חברויות, מרגישה בודדה לחלוטין. את החברה הכי טובה שלי איבדתי בגלל הזוגיות הזו, התרחקנו ממש.. עוד חברה טובה נשואה והיא בחייה שלה. חברים אחרים כל אחד עסוק בעבודות, בלימודים, במערכות יחסים.
אני רוצה להתחיל ללמוד משהו אחר ושוב העניין הכלכלי שלא מאפשר לי לנשום.
ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים, הלכתי לחמישה בנתיים שלגמרי נתנו לי קצת אי של שפיות אך הפסקתי אותם כי הבנתי שזה כבד לכיס.

אני יודעת שאני לא אדם קל במערכות יחסים אבל עד כדי כך? שאף אחד לא מסתדר איתי?
אני באמת לא מבינה מה אני עושה לא נכון בחיים ולמה כלום לא מצליח לי.. לא כלכלית, לא זוגית ולא חברתית.
והאבל של הפרידה ממש קשה לי.. אני מרגישה חלשה, כואבת ונבולה, מתפקדת על אוטומט בעיקר.