אני כל כך רגיש לאחרים (ולאחרות) , שאני מרגיש שזה פוגע בי

לפני שאני אתחיל, אם הכותרת מבלבלת מישהו, אז לא, אני לא מנסה לעשות את עצמי קדוש מעונה ולא מצפה להכרת תודה או לפרסים. זאת שאלה שתכלס נשאלת מצרכים אגואיסטיים לחלוטין.

מסיבות שאין לי כח לפרט, אבל כאלה שמצויות בעבר הממש ממש רחוק שלי, פיתחתי שריטה ממש קשה שבששורה התחתונה גורמת לכך שלא משנה עם מי אני מדבר או על מה, ההנחה הראשונה שלי היא שאני מפריע, מטריד או אפילו פוגע בבנאדם. אפילו עם לקוחות בעבודה, אפילו כשאני מתקשר לנציגים של שירות כלשהו שאני אשכרה צריך, לעזאזל, אפילו עם *אחים שלי* - אני תמיד אצא מנקודת ההנחה שאני בא לבנאדם ברע, לא באשמתו חלילה אלא באשמתי הבלעדית. ולעזאזל, נניח ואני כן אומר משהו בטעות שפוגע במישהו - ברוב מוחלט של המקרים אוכל את עצמי על זה ברמות לא בריאות (לדוגמא, פעם *חשבתי* שהערה אחת שהערתי למישהי בכיתה - שאפילו לא הייתה ידידה או משהו - פגעה בה. לא דיברתי איתה חודשיים מרוב אשמה. כשהתפתחה בסוף שיחה בסופו של דבר והזכרתי לה את ההערה ההיא, היא אמרה שזה באמת לא היה קול אבל שהיא בעצמה שכחה מזה תוך 5 דקות).

בקיצור, אני לא מסוגל אפילו עם *האופציה* שאני אעשה למישהו משהו רע (ומבחינתי גם "לעצבן בקטנה" זה רע). אני מפחד מזה ברמות מטורפות. היו תקופות שזה פגע פי ברמה שלא פניתי לגורמים שהייתי חייב לפנות אליהם מרוב חרדה על העניין הזה. מאז שאני מודע לבעיה הזאת, טיפלתי בזה. היום יותר קל לי עם כל העניין. אבל אני מרגיש שהגעתי לשלב שממנו אני לא יכול להוריד עוד יותר, ולצערי, זה לא ירד עד לרמה שבה זה ייתקן לי את הבעיה הכי גדולה שנוצרה לי בגלל זה - בנות.

קל להבין את זה לבד, אבל בעיקרון, בגלל אותה בעיה שתיארתי, אני, בעצם, לא מסוגל לעשות כלום בתחום הרומנטי, חברה אף פעם לא הייתה לי (מיותר לציין מה אני שמתחיל ב-ב') והעניין הוא שאני אפילו לא מסוגל לדמיין את עצמי עושה משהו כזה. המוח מביא לי הודעת שגיאה רק מהמחשבה על האופציה. להתחיל עם מישהי שאני מחבב (והיו כאלה לאורך השנים)? חחח. המחשבה היחידה שלי היא שלא משנה מה אני אעשה, אני במקרה הטוב אעצבן אותם, ובמקרה הרע, ממש ארתיע ואפגע בהן רק בעצם הניסיון הזה. כאמור, המוח שלי אפילו לא מסוגל לדמיין את עצמי עושה דבר כזה, אפילו בדרך הכי תמימה ומבוקרת שיש. זה לא שאני לא יכול לדמיין את עצמי במערכת יחסים, אני פשוט יודע שלגבי נקודת ההתחלה - בלי הבהרה *מפורשת* שמישהי מעוניינת *בי*, שאין מצב שניסיון מצדי לעשות מוב ייפגע בה, אני פשוט לא מסוגל לעשות כלום.

ופה כמובן הבעיה, כי א) אני לא חושב שזה סביר במיוחד שמישהי תהיה מעוניינת בי, בלי קשר ו-ב) גם אם יש כאלה, זה ידוע שבנות פחות נוטות לעשות את הצעד הראשון, מסיבות כאלה ואחרות (ואני חלילה לא אומר את זה בצורה של האשמה). האם זה בלתי אפשרי שמישהי אי שם כן אשכרה תרצה אותי? בהחלט. זה פשוט סיכוי מאוד מאוד מאוד נמוך...

אנאעארף, אין לי פה באמת שאלה. מה אתם חושבים?