חברה שלי החליטה לפוצץ את הזוגיות. היא טוענת שאני לא נלחם עלינו. מה לעשות?

היי כולם, אני וחברה שלי נהיה בחודש מרץ שנתיים ביחד.
יש לנו אחלה של מערכת יחסים, מלא אהבה, אכפתיות ורצון של שנינו שבאמת נצליח.
גם עכשיו, אנחנו פשוט מאוהבים אחד בשניה ממש.
שנינו משרתים בצה"ל, יוצאים חמשושים ברזל אז אין כל כך בעיה לשמור על קשר..
חברה שלי היא פחות חברתית ממני, אבל פשוט חכמה, אכפתית, יפיפייה, ואכפתית.
אבל גם דורשת מלא מלא תשומת לב, שאראה לה שאני כאן בשבילה בכל פעם היא צריכה וגם כמובן כשלא..
שאתעניין בה מלא, ואהיה איתה מצידה גם כל הסופ"ש, ואין לי בעיה עם זה. באמת שאין לי. אני אוהב להיות בחברתה וגם עם משפחתה. המשפחות שלנו שונות, היא גרה עם משפחה "צעירה" אפשר להגיד, יש לה 4 אחים קטנים שהיא ממש כמו אימא קטנה בשבילם, כמובן שיש גם את האמא והאבא שמעורבים אבל חברה שלי מאוד מאוד דומיננטית, ממש רואה אותה כאמא למופת לעתיד.
אני, איבדתי את אבא שלי בגיל צעיר יחסית, וגר עם אמא שלי והבן זוג שלה. משמע, שקט? יש רק בבית שלי חחח.
אפשר להגיד שאני עצלן יחסית.
אוהב את הדברים הרגילים, לשחק בפלייסטיישן,לראות נטפליקס,סרטים, להתאמן ולראות הרצאות של TED. והיא, אוהבת להיות עם המשפחה שלה, לצייר ביומן שלה ( ממש משקיעה וכשרונית) ולקרוא ספרים וכו'.
היו לנו הרבה חילוקי דעות, ריבים קטנים במהלך הקשר שבתכלס נהיו ריבים גדולים יחסית בגללי, כי אני לא מצליח להביע את עצמי טוב כל כך ממש על הדקה של החילוק דעות.
בדרך כלל זה מתחיל בטלפון/וואצאפ ומתפוצץ אבל כשאני מגיע אלייה הביתה, ומדבר איתה פנים מול פנים על הכל, אנחנו פותרים את זה ממש מהר..
אני מניח, אנחנו די זוג רגיל?
אז פה מתחילה הבעיה שלי, היא לא מזמן החליטה לנסות לפוצץ את הזוגיות על חוסר התעניינות שלי ועל "פערים" בינינו כגון שאני מעדיף להשקיע את הזמן לי בדרך X, לעומת הדרך שלה. או משו כזה. בסופו של דבר זאת הייתה התפרצות של רגשות ולא באמת רצתה להפרד וגם חזרה מעצמה. (אמרתי לה לחשוב על זה כמה ימים ולחזור אליי)
אבל התחילו לה בעיות אחרות, היא חושבת שאני מוותר לעצמי, מוותר מתי שיש מכשול אז אני ישר "מתקפל" ולא באמת מנסה "להילחם" לטובתי.
לדוגמה: בבסיס שלי יש פרוצדורה של בדיקות קורונה, לפיו אני לא יכול לבקש בדיקת קורונה עד שהבנאדם שבאתי איתו במגע עובר בדיקה שניה מתוך 2 בדיקות קורונה שצריך לעשות.
אותו אדם שעשה את הבדיקת קורונה השניה, קיבל תשובה רק ביום רביעי, וישר קבעו לי בדיקה ליום חמישי.
חברה שלי התעצבנה עליי של למה לא ניסיתי לקבוע לפני רביעי, ואחרי שהסברתי לה על הפרוטוקול היא אמרה שזה שטות ואם הייתי נלחם ומתעקש היו נותנים לי לפניי..
היא אמרה שגם אני לא נלחם על הזוגיות שלנו, וזה ממש מנגד את כל מה שקורה, כי אם לא הייתי נלחם ולא הייתי חדור מטרה להשאיר את המערכת יחסים אז היינו נפרדים כבר לפני שבועיים. (בסהרת רגשות שהיא חוותה ורצתה להפרד) היום הייתה לנו שוב פעם שיחה על זה כמובן, ואני ממש אמרתי לה שאני מעוניין לנסות לחזק את המערכת יחסים ואני מוכן לעשות באמת הכל. ולהשקיע כמו מטורף נטו בשבילה. כי היא באמת באמת באמת חשובה לי כל כך.
צריך להגיד דבר חשוב, חברה שלי, כשהיא עצבנית עליי ומתחרפנת היא מדברת לא יפה.. אומרת לי שאני אפס, ואני לא מבין אותה, ושאני עצלן וכו'
אני יודע שהיא מדברת מסהרת רגשות וגם היא אומרת את זה אבל לגבי העצלנות וזה, זה נכון. אבל היא גם תמיד מתנצלת אחרי שהיא מתפוצצת ככה.
אז מה לעשות?
שנינו ממש אוהבים אחד את השניה אבל אני באמת לא יודע למה זה הגיע עד לרמה הקיצונית הזו..
היום היא אמרה לי : " אוף אני לא יודעת מה יש לי! אני תמיד אומרת לעצמי :"אין אין אין כשהוא יסיים להסביר את עצמו אני נפרדת!" וכשאני מסיים לדבר ובתכלס הגיע הזמן שלה להפרד, היא לא מצליחה ואומרת לעצמה שהיא לא יכולה כי היא אוהבת אותי יותר מידי ולא רוצה לאבד אותי.. מה אני עושה לעזאזל? האם אני זה שצריך לחתוך? אני ממש לא רוצה! אני אוהב אותה כל כך!