המצב הדרדר כשבעצם נהייתה לי "בעיה"

שלום לכולם, תודה למי שמוכן לקרוא ולייעץ מכל הלב או אפילו לזרוק איזה עצה , אני מאוד מעריך.
אז ככה, אני בן 22 , בחיים לא היו לי מעצורים, תמיד הייתי עושה כל מה שרציתי (בקטע טוב) , אני לא רוצה לפרט יותר מדי כדי להישאר אנונימי ככל האפשר, אבל אני תמיד הייתי "הולך על כל הקופה" אף פעם לא וויתרתי לעצמי, 24/7 הייתי עושה דברים מדהימים כדי לשפר את עצמי, להרוויח , להתקדם בחיים וכו' , לא הייתה שניה שעצרתי או התברברתי , הגעתי למקומות שלא חשבתי שאגיע אבל כן האמנתי, היה נראה כאילו אני נועד לגדולות , לא כי עשיתי את ה"דברים הנכונים" שציפו ממני לעשות, אלא כי לקחתי סיכונים ולא ראיתי גבולות , החלק הכי חשוב זה שהייתי מבסוט מעצמי , חייתי בתכלס את החלום (למרות שתמיד חשבתי שהוא עוד לפניי, אבל בתכלס היום הלוואי שהייתי באותה הסיטואציה) , החלק החשוב ביותר הוא שבעצם היה לי בטחון עצמי מאוד גבוהה( לא שחשבתי שאני מושלם, ממש לא, אלא פשוט אהבתי את עצמי, והייתי מבסוט, ומאוד חיובי) , המצב הדרדר כשבעצם נהייתה לי "בעיה" היא בעיה קלה כביכול, אבל היה לה אפקט הרסני על כל הנשמה שלי, על הבטחון שלי, האנרגיות ומצב הרוח שלי, ניסיתי הכל כדי להתמודד איתה ו"לחזור למסלול שלי" זה הגיע למצב שלא הייתי מרוצה מעצמי בכלל , עדיין האמנתי בעצמי שאני אצליח ואהיה מאושר, אבל פרשתי מכל מעשיי , חזרתי הביתה , וסוג של "התחבאתי" עד ש"אמצא פתרון" , בגלל שלא הייתי מרוצה מעצמי אמרתי "מזה משנה בכלל" על כל דבר , הפסקתי להתאמן, התחלתי לאכול ג'אנק פוד בערמות ובפעם הראשונה בחיי נהייתי מה שנקרא "רזה-שמן" שרואים שזה בן אדם שפשוט כבר לא שומר על הבריאות שלו, אני לא מגזים כשאני אומר שהייתי מוציא עשרות אלפים על אכילת שטויות , כסף שתכננתי להשקיע בעתיד שלי , אבל באותו הרגע לא רציתי עתיד , לא עד שאהיה מרוצה מעצמי, באיזה שלב הגעתי למצב שהחלטתי שאני חייב להשתנות, ובעצם אמרתי לעצמי מחצות אני הופך לבן אדם חדש, כל ההרגלים הרעים שלי יעלמו וכל ההרגלים הטובים שהיו לי ואני רוצה לאמץ יחזרו ואני ארים את עצמי, ואז יום למחרת עוד פעם אני אוכל ג'אנק, אני לא מתאמן, דוחה מטלות וחי כמו מי שוויתר על עצמו ועל חייו , וכך כל יום בחצות ניסיתי שוב להתחיל מחדש וזה לא עבד, זה הגיע למצב שכבר במשך למעלה משנה כל יום בחצות אני מנסה להתחיל חיים חדשים וטובים ולא מצליח, היום כבר מצאתי פתרון ל"בעיה" שלי ואני בתכלס אדם שלם ברוך ה', אבל אני עדיין לא לוקח את עצמי בידיים, אני ער בלילות וישן ביום, התזונה שלי מזעזעת, אני לא דואג לעצמי ולא מתאמן ולא עושה כלום, וכבר נמאס לי מעצמי, אני יכול לומר מחר שבחצות אתחיל מחדש ואנסה עוד פעם אבל אני כבר לא מאמין לעצמי, השעה מראה 00:00:00 ואני עדיין מרגיש כמו גוש חרא.. אבל אני מוכן כבר להשתנות, מעניין אותו לדעת האם יש כאן אנשים שמרגישים כמוני?או הרגישו ככה בעבר והתגברו על זה? אשמח לשמוע עצות, חוות דעת, טיפים או מילים חמות, מי שהגיע עד לסוף אני מעריך אינסוף תודה רבה!