שלום לכולם.
אני גרה עם הארוס שלי, כשלכל אחד מאיתנו יש שגרת חיים שונה. אני לפני מבחן גדול בלימודים, בדרך לקבלת תואר תובעני מאוד שאני עושה. הוא מצדו לא עובד ולא לומד, כל היום בבית מתעסק בתחביבים שלו נטו.
אני כל היום לומדת, מהבוקר עד הערב (עד שמגיעים כאבי הראש ואז כבר לא מסוגלת להמשיך). בינתיים הבית נראה זוועה, מלוכלך ומוזנח, ולו לא אכפת. אני מג'נגלת בין הלימודים לבין בישולים וניקיון, אבל כמובן לא תמיד יכולה לקחת על עצמי הכול, ולא חושבת שצריכה גם.
הוא לא יוזם אף פעם לנקות או לסדר שום דבר בבית. פה ושם אני מבקשת ממנו לעשות משהו והוא עושה, לרוב זה ילווה בתלונות מצדו. ועכשיו כשאני כבר ממש ממש עסוקה כי המבחן מתקרב, הוא רוצה שנעשה בדיוק חצי חצי מכל מטלה ולא מבין שאנחנו בשגרות חיים שונות ושראוי שהוא יקח יותר על עצמו!! הוא מתעצבן עלי ואומר שהוא לא אשם שאני לומדת, אבל גם אני לא אשמה!!!
נמאס לי כבר לריב איתו על זה. זה לא נגמר. אני מנסה להסביר לו את המצב, אבל הוא בשלו.
הוא בחיים לא עשה תואר, ואני עוד עושה אחד קשה במיוחד. זה כואב לי איך הוא רואה אותי כל היום נקרעת בתוך הדבר הזה ולא נחה ולא נושמת ולא מרחם עלי אפילו טיפה. לא אכפת לו בכלל ממה שאני חווה, לא אכפת לו שהבית מוזנח, לא אכפת לו מכלום!!
אני לא רוצה חיי נישואין כאלה שרק לי אכפת מהבית ושאם אני עסוקה או עמוסה פה ושם הוא לא יושיט לי יד. אני יודעת שבעתיד יהיו הרבה מצבים כאלה, ואני לא רוצה להרגיש כל כך לבד בהכל.
באמת שאם המצב היה הפוך הייתי לוקחת על עצמי את הרוב, אם לא הכול. בעבר הוא עבד ולי היה קצת אוויר בלימודים, אז בישלתי לו וניקיתי את הבית לגמרי לבד, בלי שהוא ביקש. למה ממנו צריך לבקש כל פיפס וגם אז הוא מתלונן ומתעצבן? איך אפשר לנהל זוגיות ככה?
מה עושים??? מיואשת כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות