אנחנו נמצאים במצב הזה כבר קרוב לשנה, וכל פעם התקווה הולכת ומתרחקת.
כל פעם יש משהו אחר, ובינתיים הסגר מוארך עוד ועוד.
אני לא מסוגלת כבר להיות כל היום בבית, העבודה שלי לא מוגדרת חיונית אז כל פעם שיש סגר אני יוצאת לחל"ת.
לא מסוגלת שאין כמעט שום הנאה בחיים, לא טיסות, לא מסעדות ולא שום פעילות פנאי.
כאילו לא למות אבל גם לא לחיות.
לבזבז את החיים על להיתקע בבית עד הודעה חדשה.
נראה שאכפת למקבלי ההחלטות רק שלא נידבק בקורונה אבל לא אכפת להם מהבריאות הנפשית ומהלחצים שהסגרים מביאים.
גם הלימודים בזום הם סיוט מבחינתי ואם הייתי יודעת שככה יהיה לא היה שום סיכוי שהייתי מתחילה ללמוד.
באמת שעייפתי כבר והדבר היחיד שאני רוצה זה את החיים שלי בחזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















הקורנה ומה שמסביב
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2026